שלום וברכה לכבוד הרב! 1) מה הסיבה האמיתית שפורים כמעט נשאר מחוץ לתנ"ך? או אפילו מחוץ ללוח השנה היהודי? האם היה איזשהו רתיעה של חכמים ממרדכי ואסתר? 2) איך מרדכי נטל על עצמו את הסיכון על השמדת עם ישראל בגלל שלא רצה להיכרע ולהשתחוות? והאם אכן גדולי הדור באותה תקופה לא הסכימו עם מעשיו? איך אנחנו יודעים שמעשיו אכן היו נכונים? 3) מה באמת הופך את פורים לחג כ"כ קדוש? שחכמים אומרים שלא יתבטל לעולם, ושמשווים אותו ליום כיפורים. תודה רבה!

שלום רב ומחילה על העיכוב במתן תשובה. שאלות חשובות שמצריכות העמקה, אכתוב כאן רק ראשי פרקים. 1. ביחס לבקשת אסתר להכניס את המגילה לכתבי הקודש יש התייחסות מפורשת בדברי חז"ל (מגילה ז.): "שלחה להם אסתר לחכמים: כתבוני לדורות. שלחו לה: הלא כתבתי לך שלישים, שלישים ולא רבעים. עד שמצאו לו מקרא כתוב בתורה כתב זאת זכרון בספר, כתב זאת - מה שכתוב כאן ובמשנה תורה, זכרון - מה שכתוב בנביאים, בספר - מה שכתוב במגילה". ולפני כן מובא בגמ' בקשת אסתר לקבוע את ימי הפורים לדורות (שם): "אמר רב שמואל בר יהודה: שלחה להם אסתר לחכמים: קבעוני לדורות! שלחו לה: קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות. שלחה להם: כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי מדי ופרס". כלומר ביחס להכנסת המגילה לכתבי הקודש טענו חכמי אותו הדור, שמלחמת עמלק מופיעה כבר בכתבי הקודש שלש פעמים ודי בזה כפי שמרומז בפסוק לעיל, ולכן אין להכניס את המגילה שעיקר עניינה היא מלחמת עמלק, לכתבי הקודש. עד שמצאו החכמים פסוק בתורה העוסק במלחמת עמלק ובו נרמז שיש להכניס את המגילה לכתבי הקודש (ובהמשך דנה הגמ' בעניין קדושת המגילה). לגבי קביעת יו"ט לדורות, חששו חכמי הדור שאם יקבעו ימי שמחה על שליטת היהודים על שונאיהם, הדבר עלול לעורר שנאה ולפגוע בעם ישראל. וגם כאן אחרי דין ודברים, קיבלו החכמים את דבריה, כיון שהיא גם ככה כתובה ומפורסמת בדברי הימים למלכי מדי ופרס וניתן לראות מה אירע באותה תקופה לעם ישראל, וקביעת פורים כיום טוב לא תעורר תוספת קנאה. ובפירוש המלבי"ם (אסתר פרק ט פסוק כט) מחדד את הדברים ומבאר שמרדכי ואסתר חזקו את בקשתם ע"י חוק המלכות (ומעין זה בירושלמי מגילה א' ה'), וז"ל: "אסתר רצתה שהמגלה הזאת תשאר בין הכתובים ועמדה ע"ז מחלוקת בין החכמים כי אסור להוסיף על כתבי הקודש... וכן נפל תלונה על קבלת הימים האלה לחק קבוע, שעוברים על בל תוסיף, ומצד זה הוצרכה אסתר להשתתף עם מרדכי וכתבה בתוקף המלכות אשר בידה לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית". 2. ז"ל המדרש (ספרי דאגדתא על אסתר נוסח ב פרשה ו): "יש אומרים נתן אלהיו על לבו, וכך היה מהלך ומהרהר בלבו לומר אם ישתחוה לו מרדכי נמצא עובד ע"ז, לכך נאמר ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה", כלומר המן ברשעותו תלה עבודה זרה על בגדו ומי שכרע לא ידע מכך, מרדכי אכן ידע מכך, ולכן נזהר בדבר. אם כן זוהי מהעבירות שנאמר בהן 'יהרג ואל יעבור', לכן מובן מדוע הוא לא כרע (ויש לעיין מדוע מרדכי לא עורר אותם על כך). ביאור נוסף מובא במדרש (שם): "דבר אחר, ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה. אלא אמרו חכמים מרדכי היה משבטו של בנימין, והוא אומר לבנימין אמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו (דברים לג יב), הרי שהיתה השכינה שרויה אצלו, אמר מרדכי אני איני יכול להחניף לרשע, שאני טעון סגנום של מלך, ואפשר לי להשתחוות לו, אלא שלא ייזל השכינה השרויה אצלי על כתפיי, לכך נאמר ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה". להבין מעט את דברי המדרש צריך להבין ולהתבונן שמרדכי היה גדול הדור בדורו נביא וראש הסנהדרין, לא פחות ממשה רבע"ה בדורו וכדברי המדרש (אסתר רבה ו' ב'): "מלמד שהיה מרדכי שקול בדורו כמשה בדורו". ודברים מופלאים ועמוקים נכתבו בכתבי האריז"ל והמקובלים על כוחו הרוחני של מרדכי ובקיצור נאמר שההשגחה המיוחדת שמאירה ושומרת על עם ישראל בכל דור ודור, התגלתה באותו עת דרך מרדכי היהודי. אכן לא כל כל חכמי דורו באותה העת ירדו לעומק גדלותו (אלא רק למפרע), ולכן ניתן לשמוע בין השבחים על מרדכי גם ביקורת נוקבות, וז"ל הגמ' (מגילה יב:): "רבא אמר: כנסת ישראל אמרה לאידך גיסא: ראו מה עשה לי יהודי ומה שילם לי ימיני, מה עשה לי יהודי - דלא קטליה דוד לשמעי, דאיתיליד מיניה מרדכי, דמיקני ביה המן". כלומר מרדכי לכאורה גרם לעורר את קנאת המן שהובילה לרדיפה הקשה על עם ישראל. כמובן שהמושג כנסת ישראל מצריך העמקה, וכן עצם המדרש הזה ושאר המדרשות. מהמשך דברי חז"ל במדרש הנ"ל, משמע שהקב"ה הסכים עם מרדכי, ואדרבה רואים שמהלך זה בסופו של דבר סובב את מפלתו של המן ועלייתו של מרדכי וממילא הצלחת כלל ישראל, וז"ל המדרש: "אמר הקב"ה הכתבתי כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון (ישעיה מה כג) כו'", וכן כתיב לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה (תהלים כב ל), ורשע זה רוצה שיהיו כורעין לפניו, לרעתו עושה את החטא הזה, והכתוב אמר חטאים תרדף רעה ואת צדיקים ישלם טוב (משלי יג כא)". 3. אמרו חז"ל (מדרש משלי פרק ט פסוק ב): "שכל המועדים עתידים בטלים, וימי הפורים אינם בטלים לעולם, שנאמר 'וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים' (אסתר ט כח). אמר ר' אלעזר אף יום הכפורים אינו בטל לעולם, שנאמר והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה (ויקרא טז לד)". ומבואר בתיקוני זוהר (תיקון כ"א דף נז עמוד ב) שיש קשר בין פורים לכיפורים: "פורים אתקריאת על שם יום הכפורים דעתידין לאתענגא ביה ולשנויי ליה מענוי לענג". ויתרה מכך כתב ר' צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק שמות פורים): "אומרים בשם הרבנים הקדושים כו' יום כפורים היינו כמו פורים" כלומר יום כיפור נתלה בפורים, והוא רק כ-פורים. וכתב לבאר שם שכמו שביום הכפורים, עיצומו של יום מכפר, כן ימי הפורים עיצומו של יום עושה מחיית עמלק. ובמהר"ל (תפארת ישראל פרק נ"ג) מבואר, שביום כיפור יש כפרה והתחדשות, כמו לידה מחדש, וגם בפורים יש אור שקשור לעתיד לבוא, אור שאינו שייך במצוות אלא בעצם התורה, שהיא סדר הכל, ויוכלו לראות את הסדר וההשגחה האלוקית בגילוי, ואין עונג מזה. עם זאת, עדיין יש לשאול במה נתייחד פורים יותר משאר ימים טובים שהם מהתורה, והרי הוא רק דברי קבלה. ודברים מופלאים כתב מרן חתם סופר (דרשות קנו: וקסד.): "ובאמת פורים יו"ט גדול הוא, הן לענין קבלת התורה ברצון הוא חשוב מיו"ט של שבועות, דהא בחג השבועות קבלו באונס שכפה עליהם הר כגיגית, ואילו בפורים הדר קבלוהו בימי אחשוורוש ברצון, והן לענין גאולה ממיתה חיים הוא טפי מגאולת מצרים מעבדות לחרות... על כל פנים בהא סלקינן, דפורים עדיף וקדוש מפסח ושבועות... דכיון דקבלת תורה בימי משה רבינו ע"ה היה באונס והדר קבלוהו בימי אחשורוש, באופן שאור קדוש הכלול במגילה הוא ממש יותר גדול ונכבד מתורתינו הקדושה בעצמה". כלומר, בפורים עם ישראל קיבל את התורה מאהבה, כיון שראו את הניסים שהקב"ה עושה בדרך הטבע, ולכן יש מעלה בפורים יותר מיו"ט של שבועות בו קבלנו את התורה בדרך של "כפיה", כמו"כ יש מעלה בפורים מפסח, כיון ששם יצאנו מעבדות לחרות ובפורים ניצלנו ממיתה לחיים. ונראה בכוונת דבריו, שבמתן תורה, קיבלנו את התורה בדרך נס מעל הטבע, מתוך יראה ופחד, בהכרח ולא מתוך בחירה. אבל לאחר שראו שהקב"ה נמצא ומנהל את הטבע, חזרו וקיבלו את התורה מאהבה ובחירה. ויש עוד הרבה להאריך ולהעמיק בעומק כוונת חז"ל במעלת פורים. פורים מאיר ושמח,