- משפחה, ציבור וחברה
- היחס למדינה ולצבא
448
שאלה
בעקבות גירוש היהודים מאדמתם על ידי חיילי צה"ל, רציתי לשאול האם הגיע הזמן של שבירת הכלים (קיצוניות לעמדת ה"פנאטים") או שדווקא הפוך, צריך שדוקא כעת ללכת לצבא במטרה להגיע לעמדות מפתח ובכך להשפיע על צבאינו מבפנים (שזו בסה"כ קיצוניות לעמדת ה"ממלכתיות")? איה היא דרכינו?
תשובה
המציאות מורכבת. צה"ל שעסק עד עכשיו רק במצוות הגנת עם ישראל וארץ ישראל כעת הוכרח לבצע גירוש יהודים מביתם ועקירת ישובים ובתי כנסת שיש בזה כמה וכמה איסורי תורה חמורים. זה גורם לאי רצון לשרת בצבא בתקופה זו. אבל גם כעת הוא ממשיך לשמור על העם והארץ. לכן היחס לצבא נעשה מורכב - יחס חיובי למצוות שהוא מקיים ויחס שלילי לעבירות שהוא עושה. כך גם היחס למדינה אשר מקבצת את עם ישראל לארצו ובונה את הארץ ומגינה על עם ישראל בארץ ובחוץ לארץ. וגם מבחינה רוחנית במדינה מרכז התורה העיקרי. ומאידך יש הרבה קלקולים הדורשים תיקון.
על כן מצד אחד אין לטשטש את הביקורת ולהאבק בכל החולשות והקילקולים. אך מאידך אחר כל המומים שיש במדינה גם כמו שהיא יש בה קידוש ה' לעומת מצבינו בגלות שהיה בזה חילול ה' נורא כדברי הנביא יחזקאל. אמנם קידוש ה' היותר שלם יהיה כאשר תיהיה הגאולה השלמה.
אי נתינת טרמפ לחייל שהשתתף בגירוש
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | כ"א שבט תשס"ו

חייל שהשתתף בגירוש עם חיוב
הרה"ג דוב ליאור | א תמוז תשס"ו
