שלום הרב, הרב קוק בשמונה קבצים (קובץ ה אות נ"ו) כותב בזה"ל: "עבודה זרה אין די לשנא אותה, לשקצה ולתעבה, לדרוש כליונה אבודה והכחדה, אלא צריכים לכפור בה, להאמין באפסיותה בריקנותה בביטולה ושלילותה המוחלטה, בעומק ההעדר, שרק בהתפרצותה להראות כדבר מצוי ואיזה יש, היא מתגלה בנבלותה, כיעורה, זוהמתה וסרחונה, וכל מום רע וכל שם רע ושם גנאי שלה. עומק היהדות האמיתית, נעוצה היא בכפירה של עבודה זרה, העולה הרבה יותר למעלה, ומעמקת יותר את החטיבות של קדושת היהדות, משנאתה. ושיקוצה, וכל ריחוק תיעוב ושיקוץ שלה, כל הזריות, תזרם כמו דוה צא תאמר לו, הכל תלוי בעומק הכפירה של עבודה זרה. כל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי." רבות חשבתי על דברי הראי"ה האלו ועוד לא חושב שהבנתי את הדברים לעומקם. אני מבין כי הכרה עמוקה בהקב"ה קשורה בכפירה מוחלטת בעבו"ז, אולם מדברי הרב משמע לכאורה שהכיוון הפוך, שמכפירה מוחלטת בעבודה זרה אפשר לבוא להבנת עומק קדושת היהדות. ע"ז אני שואל, איך? כולנו מכירים איתאיסטים שכופרים - לכאורה - בעבודה זרה. אולי שהראי"ה היה משיב לנו כי האיתאיסטים רק בוחרים באלילים אחרים, אולם לא חושב שאני מבין את הדברים עד הסוף. מבקש סליחה אם הארכתי קצת, אבל אם הרב תוכל לעזור לי בהבנת הדברים אשמח מאד. תודה רבה

שלום הרב קוק כותב שלא די לפעול באופן חיצוני או מעשי בביטול עבודה זרה, אלא יש להבין ולהפנים שאין כל משמעות או ממשות רוחנית או חומרית לעבודה זרה. אדם שחי "שאין עוד מלבדו" לא במובן שהקב"ה הוא הא-ל הכי גדול ונכבד בבריאה (ויש אלוהים אחרים קטנים יותר) אלא שאין עוד אלוהים אחרים, וכל תעתועי העבודה זרה הם דמיונות ואינם כלל במציאות הוא המאמין האמיתי. כמשל, הרבה פעמים אדם שם את בטחונו, בענייני בריאות גופו, במספר עניינים - בתזונה הנכונה, בעשיית כושר, בשעות שינה המתאימות לגופו, במצבו הנפשי (לחץ או מתח) ועוד. אדם זה "מאמין" שכל תחום יעזור לו בשמירה על בריאות גופו ובחיים ללא מחלה או חולשה, במקרה זה הוא צודק. אך בנמשל, אם אדם שם את בטחונו בהקב"ה ובכוחות או בערכים נוספים, ומאמין שיש להם השפעה על חייו הוא לא חי את האמונה בשלימות, על כן כל הכופר בעבודה זרה, לא רק במובן של פסלים וכדו' או דתות אחרות, אלא בכל מיני אידיאולוגיות עולמיות (קומוניזם, סוציאליזם וכדו') הוא חי חיי אמונה ודבקות מלאים ברבונו של עולם. יום טוב