שלום לרב. אני אישה נשואה ודתייה סידרתי תכשיטים מאיזה אדם שבעלי תמיד קונה אצלו. הוא תיקן לי איזה צמיד עדין..זה צמיד שאפשר לשים אותו לבד אז ברגע שהוא רצה לשים לי אמרתי לו שאני אשים לבד.. והיה עוד צמיד אחד שלא היה אפשרות לשים אותו לבד והוא בא לשים לי אותו ולא יודעת למה הייתה לי בושה קצת שוב להגיד לו תודה אני אסתדר לבד והוא שם לי ממש בזהירות בשביל לא לגעת את הצמיד. אבל בכל זאת זה נגע בי קצת. ואני מרגישה איום ונורא וכל כך מתחרטת שלא התמודדתי כמו שצריך ואמרתי לא תודה. אני כמובן התחרטתי על זה כבר באותה שניה ביקשתי סליחה מה׳ וקיבלתי על עצמי לא לספור אף אחד בכלל!! האם יש משהו שעליי לעשות שאני יכולה עוד לתקן את זה?

שלום וברכה. אני לא רב ולא יודעת לתת דרך תיקון. ברור שלא רצית שהוא יגע בך וגם התחרטת על כך שלא סרבת להצעתו. שמעתי ששאלו רב על דרך תשובה מדברים חמורים ביותר והוא מאוד הקל בעניין. ראיתי שבהרבה מכתבים לרבי מלובביץ' על נושאים כאלה ואחרים הוא מדריך לתת צדקה. צדקה היא פדיון נפש ומכפרת דרך הצמצום בממון ונתינתו לאחר. אז אולי תכווני בתפילת סלח לנו, על מה שהיה, ותתני צדקה. וה' יתן מרגוע לליבך. בברכה, נעמי