שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • סירוב פקודה

תוקף ביטול המצווה הציבורית של ישוב הארץ

undefined

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

ט אלול תשס"ה
שאלה
שמעתי טיעון שעל חייל לסרב למלא את פקודת הגירוש לא מן הצד ההלכתי נטו, אלא מן הצד המוסרי ולאמר "איני יכול", הטענה שנשמעה היתה שמכיוון שמצוות ישוב ארץ ישראל בהידור היא מצווה ציבורית של החלת הריבונות ע"י המדינה ולכן ברגע שהסמכות השלטונית מחליטה לסגת מחלק מסוים מארץ ישראל מימלא מתבטלת הריבונות המדינית ולכן מתבטלת המצווה הציבורית. ז"א שברגע שהתקבלה ההחלטה הממשלתית אין איסור הלכתי נטו לחייל לשתף פעולה עם ההחלטה.
תשובה
א. מצות ישוב ארץ ישראל היא גם מצוה צבורית וגם מצוה אישית על כל אחד מישראל. כלומר יש מצוה על כל ישראל לשלוט על כל ארץ ישראל. ויש מצוה על כל יחיד לשבת בארץ ישראל גם אם אין ארץ ישראל תחת שלטון יהודי כמו שהיה לפני קום המדינה. וכל קניין פרטי של קרקע בארץ ישראל הוא מצוה. וכל מסירה של קרקע לנכרי היא עבירה על לאו של תורה "לא תחנם" לא תתן להם חניה. ב. מצוה צבורית מוטלת על הכלל והיא מתקיימת על ידי הכלל המוצאים לפועל את המצוה הם השלטון וכל השותפים בפועל בקיומה. מצות כיבוש ארץ ישראל אינה מוטלת רק על השלטון אלא על הכלל כולו והחלטת השלטון לכבוש את הארץ אינה עדיין קיום המצוה אלא כאשר היא מתבצעת בפועל על ידי הצבא וכל המשתתפים בכיבוש. ואז כלל ישראל מקיים את המצוה על ידי שליחיו והם כל המשתתפים בפועל וכל אחד מהמשתתפים חייב לעשות את חלקו והוא מקיים בזה את המצוה. ואם הוא ישתמט הוא מבטל מצוה המוטלת עליו. וכן לאידך גיסא אם ח"ו מחליט השלטון לעבור על איסור תורה ולמסור חלק מארץ ישראל לנוכרים. גם הממשלה וגם כל מי שמוציא לפועל את החלטתה הוא עובר איסור תורה. כי האיסור הוא על כל ישראל ומי מישראל שמשתתף בפועל עובר בלאו זה. ומי שלא מונע זאת אם הוא יכול למנוע גם עובר באיסור ומי שאין בידו למנוע הרי הוא אנוס. ג. ואם הממשלה מחליטה לעקור יהודים מביתם ולמסור את המקום לנוכרים הרי יש כאן גם צד האיסור האישי כי כשם שיש על כל אחד מצוה לשבת בארץ כך יש על כל אחד מישראל איסור תורה למכור או לתת קרקע בארץ לנוכרי. ועל כן בעקירת הישובים נעשית גם העבירה של מסירת הקרקע בלי קשר למסירת השלטון. ד. הדברים כל כך פשוטים עד שתמהני על השאלה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il