בסדר הסליחות אנו אומרים את תפילת "מי שענה לאברהם אבינו... הוא יעננו...". התעורר אצלי קושי מסוים באמירת התפילה. התפילה מציגה את ה’ כעונה לכל מי שמגיע לו. עלתה בי מחשבה של הצד השני : "ומה עם כל מי שלא נענה?". וכי לאורך כל ההיסטוריה היהודית כל מי שהיה ראוי נענה?! ועלתה בי מחשבה לכתוב תוספת לתפילה: "מי שלא ענה ל... ול... – הוא יעננו". אני חושש להעלות את הדברים על הכתב מחשש שיתפרשו לא נכון, או יעוררו שאלות אצל מי שאין לו. אני מאמין למרות השאלות, אך קשה לי עם הציור הסטרילי של התפילה. אני מאמין שמי שלא ענה לתושבי גוש קטיף –הוא יעננו בפעם אחרת, ואולי הוא ענה – ולא הבנו את התשובה... אבל אם אני מנסה להתכוון בתפילה - קשה לי לומר רק "מי שענה... ומי שענה..." – בלי החלק הנוסף? השאלות לסיכום: 1.האם יש מקום לקושי שלי באמירת התפילה – במידה ואין מקום – אשתדל לעקור אותו מליבי. 2.במידה ויש מקום לקושי – האם מותר לי להעלות אותו על הכתב? האם גם באופן של כתיבת המשך "מי שלא ענה... הוא יעננו" ?

אומנם גם אם מישהו לא נענה פעם עדיין יש סיכוי שייענה פעם אחרת אך א"א לומר זאת בתפילה כי התפילה באה לצרף אותנו לאלו שזכו ונענו ולא למי שלא נענה. תפילה אינה לחיצה על כפתור המפעיל מנגנון אוטומטי, תפילה היא פנייה אל ה' אשר בידו הכל. גם כשלא נענים הערך של הפניה נשאר קיים. אדם פנה אל ה' התקרב אליו זה העיקר זו מטרתה. ה' כמובן גם עונה באופן זה, כי אותם אנשים זכו להתקרבות מיוחדת ואנו מעונינים להגיע לדרגה דומה גם אם לא נענה, ובכל זאת אנו גם מקווים שנענה. שנה טובה.