אני חוזר בתשובה וישנן מס’ שאלות שהייתי מעוניין להבין. ראשית למיטב ידיעתי השפה שבה יש להתפלל הינה שפת הקודש אם כן מדוע נוהגים לומר קדיש בארמית ומדוע לא משנים את הנוסח לעברית ? מדוע ישנה חלוקה של קדיש ,חצי קדיש וקדיש יתום ? מדוע הרמב"ם אינו מציין את היותנו עם סגולה בי"ג העיקרים? מדוע אין הכוהנים מברכים שלא עשני ישראל כשם שישראל שמברכים שלא עשני אישה?

יש שמסבירים שלגודל מעלת הקדיש היו המלאכים מנסים להפריע לתפילה להתקבל, ולכן אומרים בלשון ארמית שאין המלאכים מבינים בה. או שנתקן בארמית שזה שפה שבזמן התקנה גם עמי הארץ הבינו, ואין לשנות דברים מהשפה שתוקן, שכן תרגום הוא לא מדויק, ולא תמיד מכיל אותם משמעויות שיש בשפה השנייה. בנוי גם על תוספות ברכות דף ג, ועוד מקורות. חצי קדיש הוא להפריד בין דברים שונים, קדיש שלם הוא שתתקבל נתפילה ונאמר אחרי שמונה עשרה, בשחרית יש צד לומר שאשרי ובא לציון שייכים לשמונה עשרה, קדיש יתום להעלות נשמות נפטרים, קדיש דרבנן אחרי לימוד. נראה לי שהרמב"ם אולי מבין שענין עם ישראל הוא בשביל לשמור התורה, ולא מתיחס לסגולה הפנימית שקיימת בלי שמירת תורה, שזה יותר דגש בהולכים לפי הסוד, ונראה לי שהאומרים יגדל באמת הולכים בשיטה אחרת שפע נבואתו נתנו לאנשי סגולתו, וזה הכוזרי שסגולת עם ישראל מתבטאת בנבואה. יישר כח שבאמת בזכות השאלה שמתי לב שביגדל מופיע סגולת עם ישראל. נראה לי שברכה שלא עשני ישראל לא שייך לברך, הוא יהודי ובנוסף כהן, מה שאין כן שאר הברכות שייך לומר שלא, והסיבה שאומרים שלא עשני ולא בצורה חיובית, כבר פורשה במפרשי שולחן ערוך סימן מו נדמה לי. הרב אברהם פרל.