ראשית, יסלחו כבוד הרבנים על השאלה החצופה שנשאלת בתום לב, מאדם שמצא את האמונה לפני כשנתיים וברוך השם נהנה מכל רגע. מאין לנו שלא החמרנו מידי במשך השנים שנוגע לשמירת השבת במובנים שונים: 1. לא לעשות כל מלאכה - קיימת כבר הלכה שלא לפתוח אפילו "פקק" משקה בשבת, ושלא ל"חטט" באף. יש הבדל ומשמעותי בית לקדש את השבת ולנוח ולשמוח לבין איסורים מחמירים כאלה. 2. נסיעה בשבת- השם מצווה אותנו לאהוב את בעלי החיים ולהתחשב בהם, וכמובן לתת לבהמה לנוח בשבת כמונו. ברוך השם, ייצרנו לנו כלי רכב שונים, ולא כולם צריכים הצתה חשמלית הקשורה באש, אז מדוע לא נוסעים בשבת? פגשתי לאחרונה אדם יפה נפש וירא שמים שאותו אני מאד מחבב, והבנתי ממנו שלמרות שהגיע מחו"ל לפני כ-5 שנים, טרם הכיר את הארץ הקדושה. זאת משום שבשבת ובחגים אינו נוסע, ובכל יום הוא מסיים את עבודתו בשעות הערב והולך לביתו. ארץ ישראל קדושה וזאת המתנה הגדולה בעיני לאחר קבלת התורה, אז כיצד יהנה ממנה שומר מצוות לפי הלכות אלה? יש עוד המון דוגמאות שכאלה. אני סבור שהחוכמה הגדולה תהיה זאת שתנסה דוקא כן להתיר ולהקל ולא לפסול על הסף (הכל על פי הבנתנו מהתורה וכל האמור בה). נורא קל להחמיר ולי יש תחושה שבכל יום אנחנו מחמירים יותר ויותר. החמרות קשות אלה רק מרחיקות את החילוניים מדרך האמונה והקרבה אל השם. האמת שזה קל יותר להחמיר, אבל קשה יותר וחכם יותר בעיני לבחון בשיקול דעת כיצד ניתן להקל. אנו גם יודעים על בית שמאי ובית הלל. האם הלכות המקלות יותר היו בהכרח לא נכונות? האם רק ההחמרה נכונה? אני שואל את השאלות האלה ועוד רבות אחרות כאדם ירא שמיים שמאמין שעל היהודי להיות שמח, ולא להעביר את החיים במגבלות ללא סוף, שחלקן חשובות וחכמות (הרבה מעבר לבינתנו), אבל אחרות לפחות חלק קטן מהן מחמירות ואולי לא נכונות. מכיוון שחטאנו שאין לנו נביא, ולא בית מקדש ולא מורה דרך חשוב מאד שהרבים הגדולים בתקופתנו יחוו דעתם על סוגיות חשובות אלה. קל מאד להחמיר ולסגור עניין, אבל מיהו החכם שיוכיח שעל פי דין תורה כן ניתן להקל וכן ניתן לשנות בחלק מהסוגיות המלוות את חיינו.

השבת היא אחת המתנות היפות ביותר שנתן הקב"ה לנו. חלק מרכזי בעיצוב השבת זה ההלכות הרבות שיש בשבת. אני באופן אישי מדקדק בהלכות שבת ולא מרגיש בכך הכבדה. ברגע שאני רגיל להלכות ולא כל הזמן חושב אולי יכול להיות אחרת אזי הלכות השבת הם דווקא הדרך לעצב את השבת. כפי שאמרת חז"ל כבר אמרו כוח דהיתרא עדיף. אולם את הכל צריך לעשות במסגרת ההלכה היהודית. אנו מאמינים בעם ישראל. עם ישראל ירא השמים שבא לידי ביטוי בתלמידי החכמים שלו הוא זה שקובע מה נחשב תורה שבעל פה ומה נחשב מחוץ לתחום. החוכמה שבתורה היא לבנות מערכת מעשית של מצוות שיש בה את הכוח לעמוד מול ערכים אחרים. אנו רואים כיצד כל מי שניסה לפרוץ גדר ולא להיות נאמן למסורת ההלכתית בסופו של דבר אחר דורות בודדים הילדים כבר איבדו את הלב היהודי. כך טיבעו של עולם שכשיש מים חמים אם מתחילים לקרר אותם אזי מהר מאד הם מתקררים. לעומת זאת לשמור את החום של התורה זה דורש אנרגיות אין סופיות. אתה צודק שעיקר התורה לא תלויה בפרטי התורה אלא ברוח שעולה מן התורה. אולם ללא היכולת לתרגם את הכללים של התורה למערכת מעשית אין קיום גם לכללים. נכון שמאד חשוב לטייל בארץ ישראל אולם דווקא בנקודה זו כתוב מפורש ששבת זה לא זמן ליציאות גדולות וכפי שכתוב בתורה שבכתב "שבו איש תחתיו". בנוגע להגדרת מלאכה כבר כתוב במשנה שזה מסוג החלקים בתורה שהם כהררים התלויים בשערה ודווקא בהלכות אלו אנו זקוקים לחכמים יותר משאר חלקי התורה. עצם ההרגשה שלך שהתורה לא סותרת את היכולות להנות מהחיים זה נכון. אולם מצד שני אנו גם לא יכולים להשתעבד להנאות החיים. כאן בא לידי מבחן היותו עבדים של הקב"ה ולא רק בנים.