בסימן ד באו"ח סעיף יד ה"ביאור הלכה" מסביר מדוע יכול להביא עצמו לידי חיוב ברכה גם לרא"ש אם עשה צרכיו (ומיירי שכבר נטל מקודם כמבואר בסעיף) ובזה גם הרשב"א יודה, ואילו אם חזר לישון שנת קבע (שנוגע במקומות המטונפים) אין זה מועיל כיון שעדין חוששים לטעמו של הרשב"א. לא זכיתי להבין מה ההבדל?!

הבאור הלכה דבור המתחיל ואפילו לא עשה צרכיו (סימן ד) כותב שיכול להגיד ברכת על נטילת ידים עם שאר ברכות השחר, אפילו שלא סמוך לנטילת ידים, ולפי זה כאשר לא ברך על נטילת ידים בלילה אלא רק בבוקר, יוכל לברך גם לרשב"א. ואילו אם ברך פעם ראשונה שקם וחזר לישון לא מברך שוב לרשב"א. הרב אברהם פרל.