רציתי להעיר, ששמעתי שיעור של הרב קלנר באינטרנט,דרך מכון מאיר, ושם הוא הדגיש שיש כלים שבגלל שהם פונים אל צדדים של חוויה מוגזמת כמו קולנוע תאטרון וכו’,ומקורם בתרבות היוונית שענינה הבלטת הצדדים החושיים,וזה אופן העבודה בכלי הזה,בדימיון, שאף על פי שזה עושה עבודה חיובית בשימוש נכון,עדיין יש הגשמה והתרגלות לציורים יותר גשמיים של ענינים נעלים במקום ליצור באמצעות ספר הפשטה יותר עדינה באיזון נכון. הפרשנות היא על פי הבנתי, אבל השורה התחתונה שמעתי בבירור.זה היה שיעור שיעור בספר אורות,לא זוכר איפה,אני אנסה לאתר וכך הסביר הרב קלנר את הרב קוק שם בהקשר לפיסקה שעסקה בתיאטרון וכו’.יוצא לפי זה שבנושא כה מהותי כמו ביטוי הצדדים הרוחניים של האדם,הרב קוק לא מכשיר כמה וכמה כלים מרכזיים בימנו אלה,ולדעתי הדלה דיי בצדק.לא מחמת חלילה,קנאות דתית ועיין רעה,אלא מחמת הצורך להפנות את האדם אל דרך ההיכרות האמיתית עם קונו בכלי כה חשוב זה,המכשיר לקבלת הנבואה, הדימיון.אעפ"כ,בתור אחד עם זיקה לתחום האומנות,מנסיוני האישי חויתי מספר פעמים התרוממות רוח באמצעות הכלים הללו של תיאטרון וקולנוע.

יש להבחין בין כלים לבין מהות. התרבות המערבית אימצה את רוחה של התרבות היוונית שהיא אלילית וחושנית במהותה וההפכה אותה לתוכן מרכזי. ההשתעבדות לחושים מרגילה את האדם לשטחיות ורדידות. הידות תובעת חשיבה מופשטת לכן הספר הוא מוקד התרבות שלנו ולא אמצעי המחשה.אנו עם הספר וכך נישאר. עם זאת אין סספק שניתן להשתמש בכלי המחשה לבטא דברים שלא ניתן לבטאם בספר בתנאי שהם משרתים אתהערכים שלנו ולא הופכים למטרה לכשעצמה. כאן מקומה של האמנות הפלסטית ובכללה גם התיאטרון והקולנוע עלינו להופכם לכלי ביטוי ייחודיים לנו עם קודים יהודיים-ייחודיים ברמה ערכית גבוהה שתשרת את התפיסה המופשטת שלנו