במשפט "...בעלמא די ברא כרעותה..." אשר בקדיש בחלק מהספרים מופיע דגש ב-כ ובחלק לא. חלק מאלה ששאלתי אמרו שבזמן אמירת הקדיש אומרים ההדגש וחלק לא. כמו כן קיבלתי תשובה שבארמית כללי הדגש לא ממש נשמרים וכי כל אחד פועל על פי הנוהג. תשובה נוספת הייתה שבתוך משפט, הכלל של השמטת דגש אחרי מילה המסתיימת באותיות "אהוי" , לא מתקיים. בקיצור, סלט. האם אפשר לקבל תשובה ברורה?

שתי הנוסחאות נכונות. ישנה מחלוקת בפירוש הקדיש שלפיה גם משתנה הדגש במילה "כרעותיה". דעת הגר"א שפירוש הקדיש הוא יתגדל ויתקדש שמו של הקב"ה בעולם שהוא ברא כרצונו שיתגדל שמו, כלומר, המילה "כרעותיה" קשורה ליתגדל ויתקדש, אם כן, יש הפסק לאחר המילה "ברא" ועל פי כללי הניקוד בג"ד כפ"ת בראש מילה מודגש. הנוסחא השניה מסבירה את הקדיש, שיתגדל ויתקדש שמו של הקב"ה בעולם אשר ברא כרצונו, כלומר, המילה "כרעותיה" קשורה למילה הקודמת לה, "ברא", וישנו כלל שבג"ד כפ"ת הנמשך לאחר אותיות אהו"י אינו מודגש, ולכן הכף במילה "כרעותיה" מודגשת. כדעת הגר"א כן פסקו ערוך השולחן והרב עובדיה יוסף. כנוסחא השניה מפרש בסידור "רינת ישראל" בפירושו על הקדיש וכן נוהגים בהרבה מקומות. (ערוך השולחן אורח חיים סימן נו סעיף ב, ילקוט יוסף סימן נו סעיף יז ובהערה). ככלל מה שכתבת שבארמית לא הקפידו, הוא אכן נכון למקומות אחרים.