ככל שאני מתבגר אני מגיע למסקנה שבסיס האושר הוא משפט חז"ל - ’איזהו עשיר - השמח בחלקו’. עם זאת מכרסם החשש - אולי יש בכך מין כניעה לנטיה ל ’בינוניות’. כיצד ניתן להבטיח שהשמחה בחלקנו לא תהווה תירוץ להשלמה עם מצבנו ומצד האמת - להבנת עומק המשפט - כיצד מתיישבת ’השמחה בחלקנו’ עם התביעה הפנימית להתגדל ולהתקדם ? אני מקווה שהשאלה לא נשמעת תיאורטית - לדידי היא מאוד מעשית.

שלום רב: השאלה מצויינת ומציקה להרבה חברה. ראשית, השמחה היא לא הדבר היחיד בו אנו עסוקים. אני עסוקים גם בהתקדמות ביראת שמים באהבת ה' בעשיית חסד. לא כל הזמן צריכים להיות עסוקים בשמחה. כך שיש שעות רבות שהם עם שאיפות לעשייה גדולה. שנית הדרך להשתחרר מהקושי שאתה עומד עליו זה להיות כללי ולעשות דברים לשם שמים. עבודת ה' הגדולה שלנו היא פחות לחשוב על עצמנו. למרות שמדוב רכאן על עשיר ושמח בחלקו הכוונה היא שאדם צריך להיות שמח בכך ששם ה' מתגלה על ידו בעולם. ברגע שהשמחה היא בה' כאן השאיפות לא מתגמדות אלא ר קהולכות וגודלות. כל טוב ובשמחה גדולה שהיא שמחה של מצווה וגילו שם ה'.