אני הולך ע"פ השו"ע , ועל-פיו מצוות צריכות כוונה. שאלתי היא, האם קביעה זו כוללת את כל המצוות: אם אני עוזר לזקן ברחוב אני צריך לכוון במחשבתי "הריני מקיים מצוות דאורייתא של "והדרת פני זקן"? וכן כשאני לובש ציצית? ולגבי קריאת-שמע, במקרה ושכחתי לכוון לפני אמירת הפסוק הראשון, ונזכרתי באמצע הפסוק בעודי מכוון בשמות הקדושים, מה עליי לעשות? האם להפסיק ולכוון "הריני בא.." או להמשיך?

לכתחילה, לכל השיטות צריך כוונה בעת קיום המצוה. אבל גם לדעות הסוברות שמצוות צריכות כוונה וזה מעכב, יש הבדל בין מצוות שמעיות למצוות שכליות. במצוות שמעיות הכוונה תעכב, אבל במצוות שכליות הכוונה לא תעכב, כגון: אם אדם נוטל לולב ללא כוונה, לא יוצאים ידי חובה לדעות הנ"ל, אבל בעזרה לזקן הכוונה לא מעכבת. ולגבי קריאת-שמע, צריך לחזור ולכוון.