האם מחלוקות התנאים לגבי דברים שהיו בזמן ביהמ"ק (כגון מס’ דיינים, או עבודת המקדש) נובעות מצרת הגלות והשכחה, או שגם בזמן המקדש היו כמה דיעות? האם ה’ במתן תורה מסר למשה את תוכן דברי כל הדעות - ז"א גם שצריך 3 דיינים בעגלה ערופה וגם שצריך 5, או שבגלל השכחה נוצרו שתי הדיעות, ואחת לא נכונה?

שאלה זו היא נכונה ויפה. יש הרבה מחלוקות בגמרא, וצריך להבין: מה נאמר למשה בסיני? הנצי"ב מוולוז'ין (בהקדמתו לשאילתות) מסביר שהקב"ה אמר למשה, שהמילים אותן הוא כותב בתורה מכילות את שני הפירושים ושניהם נכונים. רק שבכל דור יישבו חכמי התורה וידונו איזה פירוש מדויק ונכון יותר, ואם יחליטו כך-הרי כך הדין, ואם יחליטו אחרת-הרי כך הדין. לא נאמרה הלכה חתוכה ומוחלטת במקרים אלו. אותו התשובה ביחס למסורות על מעשים שהיו בימי בית שני. היו דורות שפסקו כך, והיו דורות שפסקו אחרת, ושתי המסורות נכונות. לדוגמא: יש מחלוקת האם במעילו של הכהן הגדול היו פעמונים בין הרימונים או בתוך הרימונים. מחלוקת זו יסודה כבר בהסבר הפסוקים בתורה, והיו דורות שפסקו כך, והיו דורות שפסקו כך.