יש לי שאלה בקשר לחשבונות משותפים בדירה שכורה. אני שוכר דירה עם שותף שישן בממוצע פעמיים בשבוע בדירה. מצד אחד אני לא יודע אם זה מוסרי לדרוש ממנו (כמו שנהוג) לשלם חצי מהחשבונות שקשורים לאחזקת הדירה. מצד שני, לפני חתימת החוזה הוא לא ציין זאת ולא ביקש "הקלות". אני מצידי, לא הייתי נכנס לדירה שכמובן אחד השיקולים לגור עם שותף הוא חיסכון בהוצאות, מה לעשות?

כדי לדון בשאלתך יש להפריד בין שלשה סוגי תשלומים: א. תשלומים לאחזקת הדירה עצמה - כגון שכר דירה, ארנונה, ועד הבית וכו' - אינם על השימוש בפועל, אלא על זכות השימוש. וכיון שלשניכם זכות שווה בדירה ברור שהתשלום צריך להיות שוה, ולניצול הזכות בפועל על ידי כל אחד אין שום משמעות, כשם שאם אדם ישכור דירה מחבירו ובסוף לא יגור בה הוא יחויב בתשלום מלא. גם במישור המוסרי - הזכות שלך היא על חצי דירה, ואין לך צורך בזכות גדולה יותר, וממילא אין שום סיבה שתשלם גם על זכות השימוש של החבר שלך (כמובן שאם הוא ירצה - הוא יכול להודיע כאשר תחתמו את החוזה הבא שהוא מבקש שתהיה לו זכות שימוש בדירה רק בחלק מימי השבוע, ואז אתה תוכל להחליט אם אתה רוצה להיות שותף איתו באופן זה). ב. תשלומים הנגבים לפי כמות השימוש, ואלו הם מוצרים שהשימוש בהם הוא אישי לכל אחד - כמו מים וחלק ממכשירי החשמל - צריכים להתחלק באופן יחסי לפי השימוש בפועל. כמובן שקשה לחשב את הכמות המדויקת שבה משתמש כל אחד, ובדרך כלל היא פחות או יותר שוה, אולם אם יש פער משמעותי יש מקום לסכם מראש על חלוקה יחסית באופן הגיוני. ג. תשלומים הנגבים לפי כמות השימוש, אבל הם מוצרים שהשימוש בהם אינו אישי אלא משותף לכל מי שגר בבית - כגון מיזוג, שאין הבדל בכמות החשמל הנדרש בין אם יש אדם אחד בבית ובין אם יש שנים - נראה שצריכים להתחלק בשוה, כי על דעת כן נעשית שותפות, ואינך צריך להפסיד מכך שהשותף שלך מחליט לא להיות בבית. לסיכום, ביחס לכל הדברים אשר גובה התשלום בהם שווה בין לאדם אחד ובין לשנים (שכר דירה, ארנונה, ועד הבית, מקרר, חימום ועוד) - התשלום צריך להיות שוה, ורק בדברים אשר גובה התשלום הינו לפי כמות המשתמשים (מים, חלק ממכשירי החשמל, ויתכן שגם הגז) יש לחלק את התשלום באופן יחסי. כמובן שבפועל אי אפשר לחשב את הסכום המדויק, ואפשר לסכם מראש על חלוקה הגיונית (לדוגמא - חצי מחשבון החשמל ישולם בשוה, והחצי השני באופן יחסי). ישוב טוב, הרב יעקב כהן כולל רמי"ם- ישיבת בית-אל