- משפחה, ציבור וחברה
- ברית
1871
שאלה
בתקופה שהאינטרנט פרוץ לכל, אודה אם הרב יוכל לקרוא את המסמך המצורף מהאתר כופרני מסוים וילמדני, כיצד להשיב על הנקודות המדברות על סכנת המוות (עליך הורגנו ), על מחלל השבת לעומת זה שאינו נימול, על זהות יהודית וכל מה שנראה לכבוד הרב נחוץ כדי להסביר זאת במכללות חילוניות, שם אני מרצה. אביא את עיקרי המאמר: "בשבועות האחרונים אנו עדים לוויכוח ציבורי נוקב בעניין ברית המילה, נתבקשנו גם אנו להביע דעתנו בעניין זה מן ההיבט ההלכתי ואנו עושים זאת כאן בקצרה. ברית המילה היא מצוה, אחת מתרי"ג המצוות שנצטוו בני ישראל ע"י אלוהים. ברית מילה היא מצווה דתית בדיוק כמו שמירת שבת, כשרות המזון וטהרת המשפחה. מבחינה הלכתית אין לברית המילה שום קשר לתועלת רפואית כזאת או אחרת, כשם שאין לשום מצווה אחרת צידוק של תועלת. גדולי הפוסקים מדגישים את חובת שמירת המצוות ללא שום תועלת מעשית או תמורה, אחרת הרי אין בקיום המצוה רצון "נקי" לעבוד את אלוהים אלא פשוט רצון להשיג תועלת. גם המצב ההפוך מחייב מבחינה הלכתית, כלומר אסור לקיים מצוה משום שאי קיומה גורם סבל או נזק. מי שאומר "אני לא אוכל חזיר כי זה מגעיל אותי" איננו דתי אמיתי! עליו להגיד "אני לא אוכל חזיר כי אלוהים לא מרשה לי!". הנה כך נאמר במדרש ספרא פרשת קדושים פרק ט’ "לא יאמר אדם אי אפשר לאכול בשר חזיר, אי אפשר ללבוש שעטנז וכו’ אלא יאמר: אפשר, ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי". קיום מצות ברית מילה אינו לצורך תועלת רפואית או אחרת אלא אך ורק לצורך עבודת האלוהים. יתר על כן,התלמוד מבהיר באופן חד משמעי שברית המילה בהחלט מהווה סיכון רפואי! במסכת גיטין נז ע"ב נאמר: "עליך הורגנו כל היום (תהילים מד) ר’ יהושוע בן לוי אומר זו מילה שניתנה בשמיני". כלומר, רבי יהושוע בן לוי אומר שהפסוק הזה בתהילים, שבו מדובר על מות יומיומי, מתייחס לסכנת ברית המילה. מפרשי התלמוד הגדולים מסבירים כך: רש"י אומר "שפעמים מת" כלומר, לפעמים מתים מברית המילה. והמהרש"א כותב "שהקטן רך ומסוכן למיתה" כלומר, סכנת המות מברית המילה מוגברת משום שהיא מבוצעת בתינוקות רכים. כהוכחה נוספת נביא את האמור במסכת פסחים סט’: "הכל חולין אצל מילה", כלומר כל מי שנתבצעה בו ברית מילה נחשב לחולה. ועוד: על פי הדין ההלכתי, מבוגר שלא נימול בקטנותו מסיבה כל שהיא חייב לעשות ברית מילה. לאחר שהוא מתרפא מפציעת ברית המילה הוא חייב לברך ברכת "הגומל" להודות שניצל מן הסכנה. את ברכת הגומל מברך רק מי שהיה בסכנת מות. כלומר, ברית המילה מוגדרת בהלכה כסכנת מות. מכל האמור ברור שהיהדות ההלכתית מודעת לעובדה שברית המילה היא מצוה שיש בה סיכון רפואי עד כדי סכנת מות. למרות זאת קובעת ההלכה שצריך לבצע את ברית המילה משום שכך ציוונו האלוהים. בסיפור האונס של דינה בת יעקב (בראשית פרק לד’) אמרו חז"ל על דינה שנבעלה לשכם בן חמור, אשר כמובן לא היה נימול, כי מרוב הנאתה במשגל עם ערל היו צריכים אחיה של דינה, שמעון ולוי, לקחת אותה ממנו בכוח... בבראשית רבה (וילנא) פרשה פ אות יא: " ’ויקחו את דינה’ (בראשית לד כו) ר’ יודן אמר: גוררין בה ויוצאין, א"ר הונא: הנבעלת לערל קשה לפרוש".
ועל כך כתב גדול הפוסקים בכל הדורות, הרמב"ם, במורה נבוכים חלק שלישי פרק מט: " ולא ניתנה מצוה זו [ברית המילה] להשלים חסרון הבריאה, רק להשלים חסרון המידות והנזק ההוא הגופני המגיע לאבר ההוא הוא המכוון וכו’ אבל תחסר בו התאוה היתרה על הצורך, והיות המילה מחלשת כוח הקושי [המילה מחלישה את הזיקפה] ופעמים שתחסר ההנאה [ומקטינה את ההנאה מיחסי המין], הוא דבר שאין ספק בו כי האבר כשישפך דמו ויוסר מכסהו [הערלה] מתחילת בריאתו יחלש בלי ספק, ובבאור אמרו החכמים ז"ל הנבעלת לערל קשה לפרוש ממנו, זהו החזק בטעמי המילה אצלי". כלומר, עפ"י גדול הפוסקים, אחת הסיבות לברית המילה היא הרצון להקטין אצל גברים יהודים את הכושר וההנאה המיניים ואצל נשים יהודיות את הפיתוי מהנאה מינית יתרה הנובעת מיחסי מין עם ערל. מאליו מובן שתומכי מצוות המילה כיום אינם מרבים להשתמש בנימוקים אלה (הדומים, אגב, דמיון רב לנימוקים שמביאים בארצות אפריקה להצדקת המנהג של כריתת הדגדגן לנשים, הנפוץ שם מאד). טענה נוספת אשר כן מרבים לשמוע בויכוח היא ש"צריך למול כדי שתשאר זהות יהודית". המונח "זהות יהודית" אינו קיים בהלכה אבל יש בהלכה מעין הבחנה בין יהודים "טובים" ויהודים "רעים". ובכן, זה אולי נשמע מוזר אך ההלכה היהודית מתיחסת למחלל שבת בפרהסיא בחומרה רבה יותר מאשר ליהודי שלא עבר ברית מילה! כך נפסק בשו"ע הלכות שחיטה ס"ב שמחלל שבת שחיטתו פסולה והערל שלא מל שחיטתו כשרה. כלומר, אם מחלל שבת שוחט אסור לאכול את הבהמה כי הוא נחשב לגוי, אבל מותר לאכול מה שנשחט על ידי יהודי ערל שלא נימול. אם כן, מי שיש לו בעיות עם "זהותו היהודית" בקשר למצוות הדת כדאי שידע שמבחינת ההלכה הרבנית עניין השבת חשוב יותר מעניין ברית המילה. מאידך, מי שזהותו היהודית נגזרת מן התרבות ולא מן הדת יכול להתעלם משתי המצוות הדתיות הללו באותו שויון נפש.
תשובה
אתייחס לדברי הכתובים שלב אחרי שלב. ראשית נכתב כי המילה היא אחת המצוות מכל התורה וככל המצוות יש לקיימה ללא חשיבות של מניע חיצוני. יחד עם זה, אותו הכותב מזכיר בהמשך כי טעם המצווה הוא להתגבר על התאווה, אם כך הוא צריך להחליט מה הסיבה שלדעתו אין לקיים את המצווה. האם בגלל שאינו מאמין בתורה ולכן לדעתו אין לקים שום מצווה מן התורה יש להפר גם את ברית המילה? או שעיקר הסיבה היא בגלל הטעם שהזכיר וכיון שאיננו מזדהה עם הטעם היות וכנראה התאווה חשובה לו מאוד לכן הוא שולל את המצווה. בכל אופן בדבריו הוא סותר את עצמו מיניה וביה. ומה שהוא כותב בהמשך כי יש סכנה בקיום הברית הוא מצטט על כך את חז"ל. כל בר דעת יודע גם ללא הכיתוב בחז"ל כי יש במצווה זו משום סיכון ברור ואע"פ כן למרות הסיכון מצווה זו מתקיימת במשך אלפי שנים ע"י כל עם ישראל. כך שאם התכוון שהסיכון הוא סיבה שלא לקיים את המצווה, אדרבה, מצווה זו ,שנעשית במשך דורות על דורות ללא שום חשש לסיכון מעידה על חשיבותה העצומה שבשבילה עם ישראל מוכן לקחת סיכון אפילו של ילדיו הקטנים. זאת ועוד, ידוע שעם ישראל במשך דורות נודע כעם שפוריות המשפחה אצלו מבורכת למעלה מטבע העולם. גם קיומו של עם ישראל ידוע גם ע"י הגויים כקיום ניסי שהוא למעלה מהטבע. אם כן, יש הוכחה מכל תולדות ימינו בעולם כי קיומה של המצווה לא רק שאיננו פוגם בעם ישראל אלא להיפך מה שנוגע לשמחה ולאהבה שיש בין האיש לאישה ידוע ומפורסם הדבר כי יחסי המשפחה הדתית שומרת המצוות הם דוגמה להצלחה שאין כמותה בשום יחס אצל משפחות גויים, ולהבדיל אצל משפחות יהודים שאינם שומרי מצוות. על כורחנו שמצוות המילה איננה מקטינה את השמחה ואת בריאות המשפחה. ההפך הגמור הוא הנכון. אני תמה עם כך שאותו כותב מצטט את הרמב"ם ב"מורה נבוכים" שכותב כי הטעם החזק ביותר לדעתו במצוות המילה הוא להחליש את התאווה. והרי אותו הרמב"ם כתב בשמונה פרקים שהקדים לפרושו למסכת אבות כי אין לקיים מצוות ע"פ טעמים אלא לדעת שלעיתים המצווה שייכת לחכמה האלוקים שאין לערער אחריה וכן כתב בפרוש בסוף הלכות מעילה. גם הדמיון שהוא מדמה את עם ישראל לשבטים פראיים באפריקה הינו עלבון לשכל הישר ולכבוד המינימלי שהיה ראוי לאדם מישראל הרואה עד כמה החכמה היהודית מפורסמת בעולם אפילו ביחס לעמי התרבות החשובים ביותר ומה שהוא כותב כי חילול שבת בפרהסיה הוא חמור יותר מאי קיום ברית המילה הרי חילול שבת יותר חמור גם מרצח, ניאוף, גזל ושאר תועבות. האם לדעת הכותב יש להמליץ לכל מי שאינו שומר שבת לשפוך דם ולגזול כיון שבין כך הוא עובר עברה חמורה יותר, ובכלל, כשהוא מדבר על זהות יהודית למי הוא מדבר? למאמין או לכופר. אם למאמין בקדושת התורה, בודאי שברית מילה שנקראת אות ברית בין ד' ובין ישראל היא מיסודות הקיום הדתי, התורני של עם ישראל כעם מיוחד בעולם. פעמים רבות נזכר בתנ"ך ההבדל שבין ישראל לגויים כהבדל בין ערלים לנימולים. במסכת נדרים נאמר "כי על ברית מילה נכרתו 13 בריתות עם ד'" והיא חמורה יותר מכל לימוד התורה שנכרתו עליה 3 בריתות בלבד. ידוע לכל כי אין לתאר את עם ישראל בהיסטוריה ללא לימוד התורה ובעיני חז"ל ברית המילה חמורה יותר. ואם הוא פונה אל היהודי שאיננו מאמין בקדושת התורה ובכל זאת הוא מאמין ברצון להזדהות עם עם ישראל, למה הוא מביא אל מי שמתעלם מן התורה ראיות מן התורה? הרי מי שאינו מאמין נשען לפחות על ההרגשה הבריאה שברית מילה יש בה זהות שאינה ניתנת להימחק עם עם ישראל. אין לראות את דברי הכותב אלא כאדם שריק גם מתורה וגם מזהות יהודית והוא זקוק לרחמים יותר מאשר ליחס רציני לדבריו.

להסתפר לצורך דייט ולשמוע מוזיקה להרים מצב רוח
הרב אליקים לבנון | כ"ד ניסן תשפ"ה

האם להלחם בבית משפט כדאי לשים אפוטרופוס לאבא שלי?
הרב אליקים לבנון | כ"ד ניסן תשפ"ה
