הזמנתי ספר אצל חבר מוכר ספרים במחיר של 170 ש"ח ע"פ קטלוג שהוא פירסם. עם הגעת הספר אליו נאמר לי שעקב עליית מחירים הוא דורש 230 ש"ח. שאלותי: 1. האם התחייבות רק בתקיעת כף שלא נעשה עליה קניין יוצרת עליו חיוב מצד מחוסרי אמנה ? 2. מה משמעותו של פרסום קטלוג שלא נכתב בו כי ייתכנו בו טעויות ? (האם יש לראות בו כהתחייבות למחיר) 3. האם שייך לומר במחיר של ספרים תרי שערי (נ"מ להכרעת הרמ"א לגבי מחוסרי אמנה)? 4. האם ניתן לומר קים לי כרמ"א על אף שהש"ך והב"ח חולקים וכך משמע גם מהגר"א שהביא את הירושלמי? 5. האם גדר מתנה מועטת זה באופן יחסי לעיסקא או שזה סכום מועט שאזלינן בתר אומד דעתו של כל אדם ?

שלום רב, לשאלות 3,4,5: מבואר בשולחן ערוך בחושן המשפט סימן רד, סעיף ח', שהנושא ונותן בדברים בלבד, כלומר שרק סיכמו ביניהם על המחיר ולא עשו מעשה קניין, הרי ראוי לשניהם לעמוד בדיבורם, וכל החוזר בו, הרי זה ממחוסרי אמנה, ואין רוח חכמים נוחה הימנו. ובסוף הסימן כתב הרמ"א בהג"ה שיש אומרים שבמקום שחוזר בו מחמת שנשתנה השער [זהו הפירוש של תרי שערי, וע"כ מובן ששייך גם בספרים], אין בזה משום מחוסרי אמנה, ומכל מקום הכריע הרמ"א שעיקר כדעה ראשונה, וכמו שפסק בשו"ע. והש"ך כתב שהב"ח סובר שיש כאן ספק כמי להכריע בדין זה. יש להבין שאף במקום שאסור לחזור משום מחוסר אמנה, מכל מקום אין לשני שום זכות ממונית במקח, אלא הדבר תלוי ביראת השמים של המוכר (או הקונה) שיעמוד בדיבורו ואכן יגמור את המקח כפי שסיכמו, ואל"כ אין רוח חכמים נוחה הימנו, והרי זה ממחוסרי אמנה. אם כן כל שכן באופן זה כשנתשנה המחיר של הספר הדבר תלוי במוכר (ביראת שמים שלו) אם רצונו לסמוך על הדעות שאין בזה משום מחוסרי אמנה או להחמיר בזה [ומובן שלא שייך שתאמר שקים לך כמחמירים]. ניתן אף להוסיף שבנדון זה שהספר כלל לא היה ברשות המוכר בזמן שסיכמו ביניהם, יש הסוברים שאין בזה משום מחוסרי אמנה כלל (אפילו כשלא נשתנה השער). ודין מתנה מועטת אינה שייכת לנדון זה, הואיל ומדובר כאן במקח וממכר ולא במתנה, אף סכום קטן חשוב שינוי שער. 2. בחנות שמפורסם בה קטלוג בו רשומים מחירי המוצרים, אם המוכר הסכים למכירה בסתם, וידוע לו שהקונה מסתמך על המחירים בקטלוג שפרסם (כגון שאין מקור אחר בו רשומים המחירים וכדו'), הרי זה כסיכמו ביניהם בדברים על המכירה במחיר הכתוב, ודינו לעניין חזרה כנזכר לעיל. 1. אם היתה תקיעת כף אחר ההסכמה על המכירה והמחיר, על המוכר לקיים דברו כאילו נשבע על כך, שהחמירו בתקיעת כף שחשובה ככריתת ברית ושבועה [עיין בשו"ע חושן המשפט סי' רז סעיף יט, ובשו"ת חוות יאיר בסוף סי' קצד]. ומדובר כאן לא סתם בלחיצת ידיים, אלא בתקיעת כף לאות ולקיום ההסכם שביניהם. בכבוד רב, הרב יוסף ללום.