ברצוני לשאול את הרב שתי שאלות שעולות בכל פעם שאני מתארח בשבת אצלי הורי אשתי: א. אני מקפיד (כדעת הרב ב"פניני הלכה" ודעת השש"כ) להתפלל מנחה של ער"ש מספיק זמן לפני השקיעה כדי לקיים מצוות תוספת שבת גם אם זה אומר שאני מתפלל ביחידות. בישוב בו גר חמי מתקיים מניין כזה אך חמי מתפלל במניין שמתחיל כרבע שעה לאחר הדלקת נרות ומצפה שאלך איתו למניין הזה. ידוע לי שאם אצא לביכנ"ס מיד עם הדלקת נרות חמי יעלב. ב. אני מקפיד (כדברי המשנ"ב) להתפלל תמיד בביכנ"ס גם במוצ"ש שיש תפילת ערבית קרובה אצל אחד השכנים. חמי נוהג להתפלל אל השכן במוצ"ש ואם אלך לביכנ"ס ידוע לי שיפגע. מה עלי לעשות בשני המקרים הללו?

קשה לענות על שאלות שתלויות במידה רבה באופיו של חמיך שאינני מכירו. מכל מקום אפשר להתפלל ביחיד לפני הדלקת נרות כדי שלא להעליב את חמיך בעת שאתה מתארח אצלו, ועל פי מידת דרך ארץ ראוי שלא לעשות דבר שסותר ופוגע במנהגו. אמנם ברור שאם אפשר להסביר לו שאתה רוצה להספיק לסיים את תפילת מנחה לפני השקיעה, כדי לקבל תוספת שבת לפי דברי המ"ב ועוד פוסקים, הרי זה משובח. כמובן צריך להדגיש כי יש לחמיך על מה לסמוך, שכך הוא על פי שו"ע הרב וציץ אליעזר ועוד, שאפשר לקבל תוספת שבת ולהתפלל אח"כ מנחה של חול. לגבי ערבית במוצאי שבת, יותר בקלות אפשר להקל ללכת עם חמיך להתפלל בבית פרטי, שכן התפילה במניין יותר חשובה מאשר התפילה בבית כנסת. ולכן אם הקלנו כדי למנוע עלבון להתפלל ביחיד קל וחומר שנקל להתפלל במניין בבית פרטי כדי למנוע עלבון.