- משפחה, ציבור וחברה
- היחס לרשעים
- שבת ומועדים
- יום הקדיש הכללי - השואה
1301
שאלה
אבי ז"ל היה ניצול שואה, הוא היה יליד פראג ושרד את המחנות. כשהגיע לישראל הוא התפקר לגמרי וגידל אותי ככזה. כילד אני זוכר את הסיפורים שהוא סיפר לי על עברו ואת הזעזוע שהרגשתי מזה שאלוהים [כבר אז האמנתי] הרשה לדבר כזה לקרות. השואה הייתה הצידוק של אבי להתפקרותו. [כך לפחות אני מבין את זה היום] כשגיליתי את עמלק נפתח לי פתח כי בעיני זה מעין שסתום ביטחון למקרים קיצוניים. כמו חוקים רבים בטבע [מתימטיקה פיסיקה ועוד] גם התורה מוגבלת לתחום אירועים השכיח וכשדברים קיצוניים ביותר קורים, עוברים לתורה אחרת מקבילה. כשהעמלק מבקש להשמיד אותך צריך לעבור אל התנהגות אחרת ולהשמיד אותו חזרה. אני בן ארבעים וחוויתי ולמדתי. היום אני מנסה לתקן את הבורות האיומה שלי ביהדות שדאגו ליצור אצלי בני דורו של אבי. האם ייתכן שבתוך ישראל יש בני עמלק? האם מישהו שהוא בן זרע העמלק אבל מקבל על עצמו את שבע מצוות בני נוח, עדיין נחשב עמלק? כלומר לא בן מוות אבל לא ראוי לגיור? איך אפשר לזהות את העמלק? מי מוסמך להגיד שמישהו הוא בן זרע העמלק ולכן ראוי למיתה? האם עצם השנאה לתורה והפגיעה בחלשים שבסוף השיירה היא לא התנהגות ש"מזכה" את מבצעיה בתואר עמלק, האם השיוך לגזע העמלק נובע רק מקשר דם, או שגם מעשי האדם יכולים להגדיר אותו ככזה? האים לא היה נכון להגדיר את הנאצים יימח שמם כעמלק ולהרוג אותם? למה לא היה חכם יהודי שהגדיר את אנשי האס אס כעמלק וכך כל יהודי היה מנסה להרוג אותם וכך אולי עוצר את מכונת ההשמדה?
תשובה
אינני יודע לאיזה שיעור אתה מתכוון. מכל מקום עניין עמלק ומחייתו מבואר ב"פניני הלכה" זמנים יד, הלכות ד - ח. להלכה לא יתכן מישהו שנחשב יהודי ובעצם הוא עמלקי ויש עליו דין מחייה, מפני שעמלקי שנתערב בין האומות עד שאין יודעים שהוא עמלקי, אין עליו יותר דין עמלק. קל וחומר כאשר נסתפח לישראל. ויש אומרים, שגם מי שיודעים שהוא עמלקי, אם יחליט להצטרף לעם אחר ויקיים שבע מצוות בני נוח כבר אין לו יותר דין עמלק. עיין שם בהערה 10. ונחלקו הפוסקים האם עמלקי יוכל להתגייר, עיין שם בהלכה ח'.
ולמעשה כיום אין דין מחיית עמלק, מפני שאין אדם בעולם שמיוחס כעמלק. ולכן אף שמבחינה רוחנית בוודאי הנאצים המשיכו בדרכי עמלק, מכל מקום אין דינם כעמלק. אבל צריך לדעת שגם מי שאינו עמלק יכול להיחשב לאויב גדול לישראל ולרשע גדול, שיש מצווה להילחם בו. וגם כלפי יהודים רשעים צריכים להילחם, אולם באופן שונה, מפני שיש בכל יהודי סגולה, ואף אם הוא רשע גדול, שהורס ומזיק מאוד, יש בו סגולה. ולכן המלחמה בתוך ישראל שונה. אמנם לעיתים גם בתוך ישראל היו מלחמות, כמו החשמונאים כנגד המתייוונים, אבל זה רק כאשר מגיעים מים עד נפש, כמו באותם ימים, שהמתייוונים השתתפו עם היוונים בגזירות על דת, היינו הכריחו את היהודים לעבוד עבודה זרה, ומי שלא שמע בקולם הוצא להורג, במצב כזה פרץ המרד, ואז כמובן נאמני ישראל נלחמו על נפשם, ועל כגון זה אמרו "הבא להורגך השכם להורגו". וכן היו פעמים שנביאי ישראל הורו להוציא להורג רשעים גדולים, כמו אליהו ועובדי הבעל, ואלישע שציווה ליהוא למרוד במלכי בית אחאב ולהורגם יחד עם נביאי הבעל. אבל בלא הוראת נביא או רוב חכמי ישראל, אין להעלות על הדעת מלחמה שכזו בתוך ישראל. והוראה כזו תהיה רק במצב שאכן יגיעו מים עד נפש. כמו למשל שלטון כדוגמת שלטון העריצות הסובייטי עם הק.ג.ב. וכיום מצבנו טוב בהרבה וכל המאבקים צריכים להתנהל במסגרות אזרחיות מקובלות, עד הפגנות חריפות, ולא יותר. ובאופן זה ניתנת יותר הזדמנות לניצוץ הקדוש שבכל יהודי להתגלות, מפני שאין דוחים אותו מכלל ישראל. ומכל מקום ברור שגם כיום יש מדרגות של רשעות, יש יהודים טועים, שעושים דברים חמורים, אבל מגמתם הבסיסית היא טובת ישראל, ועמם צריך לדבר בכבוד ולבטא את האהבה שצריכה להיות בין יהודים. ויש יהודים רשעים שממש שונאים את ישראל, וכלפיהם, מבחינה נפשית, היחס צריך להיות חמור יותר. ויש להוקיעם תמיד כרשעים. ויהי רצון שיחזרו כולם בתשובה שלמה במהרה בימינו.

הכנת עוגיות למימונה בחג
הרב יצחק בן יוסף | כ ניסן תשע"ו
