מאז שהתחלתי את דרכי בתשובה, בחסדי השי"ת, הריני לומד ע"מ לקיים וב"ה היום אני שומר תורה ומצוות וקובע עיתים לתורה (אינני אברך לצערי), לאחר שחופשות קיץ (בתי מלון, ים, בריכה, וכיו"ב) ירדו מהפרק, שמחתי לגלות כי חופשות חורף באתרים מושלגים מתאימים לי מאוד (לכאורה) - כולם לבושים בצניעות, יש בית מלון כשר, ביכנ"ס וספר תורה, במשך היום קצת גולשים בשלג, הגלישה בשלג וההרים הלבנים מרחיבים את הדעת, ובכלל הבריאה מעוררת יראה ואהבת ה’, בערב יש זמן ללמוד בנחת, וכעבור שבוע חוזרים לארצנו הקדושה. משום מה, מתוך כל השינויים מחיים חילוניים לחיים יהודיים, דווקא זה אחד הדברים הקשים ביותר לוויתור... אני בוודאי נשמע מגוחך, וזה נכון - "צרות של עשירים" לעומת הקשיים של עם ישראל, ובכל זאת זה מטריד אותי... קיבלתי על עצמי בלי נדר לא לנסוע במיוחד לחופשה כזו (למרות שאם זה איסור תורה, אז מן הסתם נשבעתי על זה כבר בהר סיני...), ומאוד קשה לי עם זה, במיוחד למראה המוני שומרי מצוות נוסעים - אשר אותם אני דן לכף זכות כי בוודאי יש להם תירוץ טוב, וכן לאור ה"קלות" שבנסיעה לחו"ל לצורך עבודה - ואכן אני נוסע לעיתים מטעם מקום עבודתי (משתדל למעט ככל שניתן). שאלתי היא, האם יש איזה צד להתיר חופשה כזאת?אם אזדמן לחו"ל מטעם העבודה, האם אפשר להשאר עוד כמה ימים לצורך החופשה הנ"ל?

יש דעות בהלכה שנסיעה לזמן קצר להתאווררות בחוץ לארץ מותרת ואין בזה איסור תורה. על כן יכול אתה להתעכב מספר ימים בחו"ל לגלישה בשלג. אם אמנם כל יום בארץ ישראל הוא יקר כי נמצאים בקרבת ד' יותר, אבל אם בלוי זה יתן לך רעננות וכוחות שגם ישמשו לעבודת ד' כאמור יש היתר לכך. הוראה זו אינה כללית אלא לך לפי פרטי שאלתך.