לפי ההלכה, יכול להניח "עירוב תחומין" במרחק של 2,000 אמה ומשם לצעוד עוד 2,000 אמה.באשר לכך - ובאופן כללי - מספר שאלות: 1. האם נכון לומר, שבתוך היישוב - בתוך העירוב - ניתן ללכת כמה שרוצים? 2. אדם מעוניין לצאת מיישובו (המוקף בעירוב) ליישוב אחר (המוקף בעירוב). המרחק בין היישובים הוא 500 אמה. המרחק עד קצה היישוב השני הוא 15,000 אמה. האם לאחר שהאדם נכנס ליישוב השני הוא מוגבל בתחום שבת (2,000 אמה ועוד 2,000 אמה עם עירוב תחומין) או שמותר לו ללכת בתוך היישוב השני כמה שירצה (בתוך העירוב)? 3. מה הדין כמו בשאלה הקודמת לגבי שתי ערים סמוכות (כמו פ"ת ובני ברק)? האם לאחר שחוצה את העירוב (בהנחה שיש) מבני ברק לפ"ת יכול ללכת בפ"ת כמה שרוצה או שהוא מוגבל בתוך פ"ת עד 2,000 אמה (או עם עירוב תחומין עד 4,000 אמה ממקום שהתחיל)? 4. שאלה מעשית לשבת זו: אדם מעוניין ללכת בשבת לבית כנסת ביישוב פלוני מרחק של 5,200 אמה מקצה העירוב של מקום מושבו ויש יישוב אחר בדרך. המרחקים הם כך: מיישוב 1 ליישוב 2 - 500 אמה. מסוף העירוב של יישוב 2 ועד יישוב 3 - כ-500 אמה. בסה"כ מסוף העירוב של יישוב 1 לקצה העירוב של יישוב 3 - 4,500 אמה. מקצה העירוב של יישוב 3 ועד בית הכנסת שביישוב 3 - 700 אמה. מה הדין?

בשבת יש איסור מהתורה לטלטל חפץ ברשות הרבים ולהוציא חפץ מרשות היחיד לרשות הרבים. חכמים הוסיפו שאף בחצר שיש בה כמה בתים אין לטלטל בלא עירב חצירות שמאחר והחצר שייכת לכמה אנשים עלול להתבלבל ולטלטל ברשות היחיד לרשות הרבים מהתורה. כמו כן, אסרו חכמים על האדם ללכת מחוץ למקומו יותר מאלפים אמה לכל צד וסמכו את הדבר על הפסוק "אל יצא איש ממקומו".ומפני שאיסור זה הוא מדרבנן הקלו למי שצריך לשים עירוב בסוף אלפיים אמה מהמקום בו הוא נמצא בכניסת שבת ויהיה לו אפשרות ללכת לאותו כיוון אלפיים אמה עד לעירובו ועוד אלפיים אמה מעירובו. (מהמקום בו הוא נמצא אסור לו ללכת לכיוון הנגדי לעירוב.) 1. יישוב מוקף מחיצות נחשב כולו מקומו ולכן מותר ללכת בכולו ומחוצה לו אלפיים אמה לכל כיוון. (שולחן ערוך אורח חיים סימן שצו סעיף ב ומשנה ברורה סעיף קטן יא וסימן שצז סעיף א ומשנה ברורה סעיף קטן ג) 2. אם מדד 1000 אמה והגיע לעיר שאורכה 500 אמה נחשבת לו כל העיר כ-4 אמות ויכול ללכת ממנה עוד 996 אמה. אבל עם העיר גדולה והאלפיים אמה נגמרים באמצעה אינו יכול ללכת את כולה אלא רק עד סוף האלפיים אמה שלו. ובמקרה שהבאת אינו יכול ללכת את כל העיר למרות העירוב אלא רק עד סוף הארבעת אלפים אמה שלו. (שולחן ערוך אורח חיים סימן תח סעיף א ומשנה ברורה סעיף קטן יא) 3.שתי ערים הסמוכות זה לזה 141 אמות ושליש אמה חשובות כעיר אחת לעניין תחומין ואפשר ללכת את כל העיר השניה ולמדוד ממנה אלפיים אמה וכן הדין בערים מרוחקות יותר אלא שביניהם יש בית בכל 70 אמה נחשבות כעיר אחת לעניין תחומין. (שולחן ערוך אורח חיים סימן שצח סעיף ו וסעיף ז) 4. כדי לענות באופן ברור על השאלה הזו צריך לדעת כמה אורכו של יישוב 2 אבל נראה מהשאלה שאורכו 3500 אמה. אם כולו נכלל בתוך 4000 אמה מהיישוב הראשון יהיה מותר ללכת לבית הכנסת.