אני מדריכה במעבדות סטודנטים לשנה א’ בביולוגיה באוניברסיטה העברית. במסגרת הקורס אנחנו מנתחים עם התלמידים כריש (שגודלו כחצי מטר). את הכרישים האוניברסיטה רוכשת כאשר הם משומרים וצבועים בצבעים הצובעים את מערכת הדם על מנת להקל על הלמידה. אני מניחה כי הכרישים מגודלים במיוחד למטרה זו אולם אינני בטוחה. מטרת המעבדה היא הכרת מערכות הגוף של חולייתן: מבנה של מערכת עיכול, דם-לב, עצבים-מוח ועוד. התלמידים אינם נדרשים במהלך לימודיהם לבצע ניתוחים דומים של יצורים גבוהים יותר כגון יונקים. לדעתי ולהערכתי כביולוגית ישנה חשיבות להכרה בסיסית של מבנה מערכות הגוף דווקא בביולוגיה המודרנים בה מתמקדים לרוב בפעילות גנים ספציפיים או חלבונים מסויימים, על מנת שלא לשכוח את ההקשר הרחב יותר של כל מחקר והוא תפקודו של הגן/חלבון בתוך תא המרכיב רקמה המרכיבה איבר בייצור שלם. כל שנה יש תסיסה בקרב חלק מהתלמידים לגבי המוסריות של ניסויים בחיות. השנה אמרה לי אחת התלמידות כי נראה לה שגם הלכתית אסור לגדל בעלי-חיים לצורך ניסויים. בתור אישה דתית שהיא גם ביולוגית מספר לא מועט של שנים זה לא נראה לי סביר. הייתי מעוניינת בהתיחסותך.

הכלל הוא, שאיסור צער בעלי חיים חל כל זמן שאין התנגשות משמעותית בין צרכי האדם לצורכי בעלי החיים, אבל כאשר ישנו צורך חיוני מאוד לאדם, הואיל והאדם ניצב בדרגה גבוהה יותר מבעלי החיים, ותפקידו חשוב ומרכזי יותר בבריאה, אזי מותר לו להשתמש בבעלי החיים לצורכו. שכשם שבעלי החיים מנצלים את הצומח לצורכם, כך מותר לאדם להשתמש בבעלי החיים, כל זמן שהדבר נעשה לצורך חיוני ולא מתוך אכזריות. ולכן פסק בשו"ת 'שבות-יעקב' (ג, עא), שרופא שרוצה לבדוק תרופה חדשה, העשויה מסם חריף שעלול גם להמית, מותר לו לנסות אותה תחילה על כלב או חתול. וכן פסק בשו"ת 'שרידי-אש' (ג, ז), שמותר לעשות ניסויים רפואיים בבעלי חיים, ואפילו מצד מידת חסידות אין ראוי להימנע מכך, מפני שעל ידי ניסויים אלו ניתן להציל חיי אדם. אלא שכיוון שיש איסור לצער בעלי חיים, יש לעיין ולבדוק היטב בכל מקרה ומקרה, האם הכרחי לבצע ניסוי זה שגורם צער לבעלי חיים. שכן פעמים רבות קורה, שמדענים במקום מסוים כבר ערכו ניסוי זה, ואין שום טעם לחזור עליו במקום אחר. וכן בכל עת שעורכים ניסוי יש להעדיף לקיימו במין הירוד ביותר. כגון ניסוי שניתן לערוך על כלבים או עכברים, עדיף לערוך על עכברים, שכן מערכת העצבים והמוח שלהם פחות מפותחים, וממילא הם פחות מבינים את הנעשה איתם, וכפי הנראה מרגישים פחות כאב. לעומתם הכלבים, למשל, מפותחים עד כדי כך שהם יכולים להכיר אנשים ולהבין את רצונם, וכן ניכר עליהם שלפעמים הם שמחים ומאושרים, ולפעמים עצובים וכואבים. ולכן הזהירות שלא לצערם צריכה להיות רבה יותר. בנוסף לכך, עיקר איסור צער בעלי חיים, חל על המינים המבויתים המשמשים את האדם, ועל כן יש להשתדל שלא לערוך ניסויים על כלבים (עפ"י השאלת יעב"ץ ח"א ק"י). גם לאחר שהוחלט שיש צורך חיוני לערוך מחקר על בעלי חיים, יש להתאמץ למעט את סבלם. למשל, אם מדובר בניתוח, יש לעורכו בהרדמה. ואם בעקבות המחקר נפגע גופם, יש להמיתם במיתה קלה כדי לחסוך מהם צער. לפי זה, כאשר צריכים לבצע מחקר מדעי חיוני, יש להעדיף תמיד בעל חיים ירוד יחסית על פני המפותח ממנו, שכן הוא מרגיש פחות את כאביו. בעניין זה שאל אותי תלמיד תיכון מן המגמה הביולוגית, האם מותר לו לערוך עבודת גמר, בניסוי על חיפושיות, ניסוי שבו יצלה חיפושית כדי לראות באיזה חום היא מסוגלת להמשיך לחיות, וחיפושית אחרת יקפיא כדי לראות אם לאחר שתופשר תחזור לחיים. וכן בדיקות וניסויים מן הסוג הזה. והתשובה, שאמנם מצד הדין לא ניתן לאסור לגמרי ניסויים כאלה. מפני שעיקר איסור צער בעלי חיים חל על המינים שמסייעים לעבודת אדם, ככבשים, תרנגולים, חמורים וכלבים. או על המינים המפותחים יותר, שניכר עליהם שחשים כאב, אבל על בעל חיים ירוד כדוגמת חיפושית מסתבר שלא חל האיסור. אלא שמכל מקום אין זו מידה טובה להמית חיפושית, וכפי שנאמר (תהלים קמה, ט): "וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו". וכיוון שאין תועלת למדע בביצוע ניסוי זה, שכן כבר רבים וטובים ממנו ביצעו ניסויים כאלו במעבדות משוכללות, וניתן לקרוא את תוצאות מחקרם בפרסומים מדעיים, על כן רצוי לבחור עבודת גמר אחרת, שלא תגרום להמתת בעלי חיים במיתה משונה. לגבי כריש, כיוון שמערכת העצבים שלו פחות מפותחת מיונקים, הוא פחות מרגיש צער. ולכן יותר קל לערוך ניסויים על גופו. והכל כאמור לפי מידת הצורך. כאשר תמיד צריך לזכור, שכל זמן שאין צורך ממשי, יש לחוס על בעלי החיים שלא לצערם.