מי הם החכמים? האם צריך להאמין שהיתה להם רוח קודש? האם צריך להאמין בניסים שהם עשו? האם אסור לחלוק עליהם?

חכמים הם מעבירי המסורה ומפרשיה. ואנו יודעים שהם חכמים על פי התייחסות רבותיהם וחבריהם ותלמידיהם כלפיהם. רוח הקודש היא השראה וסיוע מלמעלה לכוון לאמת. פעמים שהסיוע הזה גלוי יותר ופעמים שהסיוע הזה נסתר יותר. ככלל בדברים הנוגעים להלכה הסיוע נסתר, אבל הוא קיים, וכל תלמיד חכם הלומד לשמה זוכה במידה מסוימת לרוח הקודש. וכאשר מדובר בענייני אמונה, אגדה ונסתר, רוח הקודש בולטת יותר. ודאי שמכח דבקותם של חז"ל בהש"י נעשו להם ניסים ונתגלו להם דבר, אבל אין זו ההוכחה לגדלותם, ופעמים שדווקא גדולי הגדולים לא עסקו בזה, אלא הדגישו את העיסוק בלימוד התורה וחינוך העם. ועיין בברכות לד, ב, במעשה עם רבן יוחנן בן זכאי, שאף שהיה גדול מר' חנינא בן דוסא, בכל זאת תפילתו של ר' חנינא בן דוסא היתה מועילה יותר... אסור לקטן לחלוק על גדול, ואסור לתלמיד לחלוק על רבו. ולכן אסור לנו לחלוק על חז"ל. והדברים נקבעו במסורת ההלכה, שאין אמורא חולק על תנא, ואין ראשונים חולקים על אמוראים, ואין אחרונים חולקים על ראשונים.