סמכות ההוראה והפסיקה בישראל

כפי שאני מבין את הפשט של התורה והנ"ך, היו בישראל שני גופים האחראים על התורה: הכהנים - לויים, והשופטים. הלוים אחראים על הוראת התורה, משמע שהם גם אחראים לשמירת המסורת והעברתה. השופטים שבראשם השופט הגדול, אב בית הדין בהר הבית, אחראים על שפיטת העם על-פי התורה (שהם מקבלים מהלווים). כלומר, יש מעין הפרדת רשויות, כמו, להבדיל, כנסת ובית משפט. שמעתי שבגלל שבית חשמונאי לקחו את תפקיד המלוכה (השפיטה) בנוסף לכהונה, אז הלל הזקן לקח את תפקיד הוראת התורה וקירוב העם לתורה (עד בוא המשיח). לכן תפקיד זה עבר אל החכמים. האם אני מבין נכון את תהליך העניינים?

שלוש קבוצות משפיעות בישראל: המלך, הסנהדרין והמורים. ככלל תפקידם של בני שבט לוי ללמד תורה ולהורות הוראות בעניני הלכה. הסנהדרין עוסקת בבעיות גדולות יותר של הלכה ומשפט, ובתוכה ודאי היו רבים מבני שבט לוי. והחלוקה העיקרית שכנראה אליה התכוונת, היא בין המלך על מנגנוני המלכות ובין הסנהדרין, כאשר המלך מתקן תקנות הנוגעות לשעה והסנהדרין ושאר בתי הדין פוסקים על פי התורה שבכתב ושבעל פה. הבעיה בבית חשמונאי שנטלו לעצמם סמכות של מלך, כאשר הם מטבעם היו צריכים לעסוק או בחינוך או בשפיטה במסגרת הסנהדרין.