מהו הגדר של "עד דלא ידע" בשכרות של פורים?

יש בזה כמה שיטות ראשונים, מהמקסימום ועד למינימום: א. ההדרכה כפי שכותבים אחרונים והדגיש זאת המאירי (הביאו הביאור הלכה בס' תרצה) ז"ל: "שלא נצטוונו על שמחה של הוללות ושל שטות אלא בשמחה של תענוג שיגיע מתוכה לאהבת ה' יתברך והודאה על הניסים שעשה לנו" וכן החיי אדם מאריך שם בכך, ע"ש, שאם יבוא לזלזול אחת מן המצוות מוטב שלא ישתכר' לכן וודאי שמצווה לשתות באופן שהאדם שמח ואומר דברי תורה, ונפתח ומוציא את מה שבלבו, ונכנס יין יצא סוד, אך לא בצורה שיאבד את שפיות דעתו. ב. לפי הרמב"ם שירדם מתוך שכרותו. ג. יש דעה הסוברת שפשוטו כמשמעו ופטור כעת משאר מצוות שהעוסק במצווה פטור מן המצווה. לגבי שתייה בלילה אין בזה חיוב ולא דינא דגמרא, אבל יש מקום להדר כשלא בא על חשבון דברים אחרים וישקול זאת במשקל החסידות. השתכרות בפורים