קודם כל אציין שאני כהן (הורי מג’רבה). אצל אבי נהוג שכהן שיורד מההיכל לא לוחצים לו ידיים. כמו כן מעולם לא נתקלתי במקרה של יהודי שניגש לכהן וביקש ממנו לברך אותו בברכת הכהנים. במקום מגורי החדש, יש ברוך השם ערבוביה של עדות וכאשר אני יורד מההיכל, קורה וניגשים אלי ללחוץ לי יד ואף בא אלי פעם אחד המתפללים וביקש שאברך אותו בברכה. אבי טוען שכהן שיורד מהדוכן הוא נושא גאווה בליבו. ולאדם כזה לא לוחצים יד, אך יש לי בעיה בלבייש את היהודי שמושיט לי יד, ובעניין הברכה, עניתי לו שיגש אל רב היישוב והוא יעזור לו מכיוון שאני לא חושב שכהן יכול לבקש עניינים אישיים בברכה שבמהותה (לדעתי), ציבורית, הבנתי שיש מקומות שדברים אלו הם נורמה, האם מנהג זה נכון או מנהגי נכון, מה לעשות ואיך לנהוג, במצבים אלו?

אפשר כן להחזיר יד למי שנותן יד כדי שלא לבייש. והנוהגים לא לתת כוונתם להראות שהברכה היא מהשמים לא מהכהן. ושמעתי מהרב צבי יהודה קוק זצ"ל שאלה שנותנים יד, היא להודות על מה שבירך באהבה. ומה שיש כהנים שמברכים יש לזה סמך בדברי חז"ל ש-ד' נתן את הברכות בידי אברהם אבינו ובזרעו נתייחד הדבר לכהנים שהם מעבירים את ברכת ד'. ואם אדם מבקש ברכה צריך לברך אפילו אם אינך כהן, ק"ו אם אתה כהן.