כבוד הרב, האם מותר ללמוד ספרי קבלה בגיל צעיר? מאיזה גיל ומהם התנאים להתחיל ללמוד בספרים אלו? מה הדין כאשר האדם קורא ספרי קבלה אבל לא ממש בשפה של הקבלה, אלא ספר שרב פירש וכד’?

הכלל הוא שקודם צריך אדם למלא כרסו בש"ס ופוסקים ואח"כ יעסוק בסתרי תורה, וכדברי הרמ"א יו"ד רמו, ד. לפני כשלוש מאות שנה, בעקבות השבתאות, היו גדולים שגזרו שלא ללמוד קבלה לפני גיל ארבעים, וכפי שכתב הש"ך רמו, ו, בשם "ויש שכתבו". כיום אין חוששים לגזרה זו, אבל ברור שיש ללמוד לפי הסדר, קודם את דברי האמונה המבוארים ומובנים יותר, ואח"כ דברי קבלה. והוסיף הש"ך שם שרוב אלו שלמדו קבלה לפני שהיו מוכנים לכך "קומטו בלא עת", והם מקולקלים. אמנם יש הבדל בין אדם לאדם, שיש כאלה שנטייתם לפנימיות התורה חזקה יותר, ולהם ראוי להתחיל ללמוד קבלה מוקדם יותר, וכפי שכתב הרב קוק באורות התורה פרק ט, יב. וכדי לדעת האם הדבר ראוי, צריך לעשות לעצמו רב שיתייעץ איתו וידריך אותו בדרך ההתעלות בלימוד התורה. כאשר מדובר בספרים שאינם כתובים ממש בלשון הקבלה, השאלה האם הם בנויים על הצד הנגלה שבתורה, ומבוססים על פסוקים ודברי חז"ל או על שמועות מהקבלה, שאם הם בנויים על שמועות מהקבלה, אף הם בכלל הקבלה, ויש חשש ללומדם שלא כפי הסדר.