- משפחה, ציבור וחברה
- בירורי אמונה, הלכה ועוד
שאלה
לדאבוני בתקופה שלאחר הגירוש התמסמסה לחלוטין כל העוצמה שנצברה בתקופת המאבק, ובמקום שיופנו כל האנרגיות לחיזוק המחנה לקראת הבאות, הרי שנכנסנו לסחרור של "סכינאות פנימית" והעצמת מחלוקות בדבר דרך המאבק בגזירת ההתנתקות.
מקריאת חלק מתשובות הרבנים המשיבים באתר עולה כי ההנהגה הרוחנית ממשיכה לראות במדינה את ביטוי רצונו של הקב"ה למתן ריבונות לעם ישראל על א"י ולכן את המאבק יש לנהל כנגד הממשל המזיק והמרשיע, אך בשום פנים ואופן אין להשמיץ ולחרף את המדינה.
ובכן מדוע אין קריאה גורפת של הרבנים לעצור את הסחף ולאסור ואף למנוע ביזוי וגידוף של מדינת ישראל באתרים ובעיתונות, האם העובדה שאין כל התגייסות רחבה למאבק בצווי הגירוש של היהודים מהגבעות אינה מצביעה על התפוררות וחוסר הנהגה?
האם לא הגיע הזמן להפסיק כבר להתקוטט על הסרבנות מלפני שנה וחצי ובמקום זה להערך ברצינות תוך הפקת לקחים להמשך, האין זו איוולת שלא לגשר על חילוקי דעות הנוגעות לכל היותר לעשרה אחוזים ממשנתנו האידיאולוגית כאשר על תשעים האחוזים ישנה הסכמה גורפת, האם הרבנים אינם חשים כי בידם הדבר?
תשובה
אכן אנו מיחלים שתיהיה לנו הנהגה תורנית מאוחדת שתיהיה מקובלת על הצבור שלנו. אך היא לא תבנה מכך שנתלונן על זה שהיא לא קמה, אלא שנגדל מתוכינו גדולים שיהיו משכמם ומעלה והכל יכירו בגדלותם. דומני כי יש כבר תהליך כזה של התפתחות של כוחות תורניים שיהיו לגדולי תורה ויוכלו להנהיג את הצבור.
יום צום לאור ההתנתקות
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ט"ז אב תשס"ה

קריעה על חורבן גוש קטיף
הרה"ג יעקב אריאל | כ"ו אב תשס"ה

מעשר כספים מכספי פיצויים מחורבן גוש קטיף
הרה"ג דוב ליאור | י"ד שבט תשס"ו
