ישנם מקומות בהם המלה "קדשים" מופיעה עם קמץ ומתג מתחת לאות ק’ (כאשר ביטוי זה נזכר בהקשר לקורבנות). הבנתי כי לספרדים יש אכן לקרוא זאת כקמץ גדול. השאלה היא כיצד על האשכנזים לקרוא מלה זו (האם כקמץ גדול בגלל המתג או כקמץ קטן)?

אותה שאלה יש לגבי המלים טהרה, צהרים, והתשובה היא שגם לפי האשכנזים צריך לקרוא כקמץ גדול כך שמעתי מד"ר לדקדוק מר יצחק ששר שהוא גם בעל קורא מצוין, אך אין למחות ביד אשכנזים שקוראים כקמץ קטן כי יש גם דעה כזו. יסוד המחלוקת הוא כאשר מתנגש כלל המתג הפותח את ההברה ומחייב תנועה גדולה, לבין הכלל שצליל ההברה שלפני החטף יהיה שוה לצליל החטף ומחייב תנועה קטנה (קמץ קטן). הרב רואי מרגלית