בקריאת שמע אנו אומרים "ואהבת את ה’ אלקיך בכל לבבך, בכל נפשך ובכל מאודך". לעומת זאת, בהמשך, בפרשת "והיה אם שמוע" אנו אומרים "לאהבה את ה’ אלקיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם" וגם בהמשך כתוב "ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם". מדוע בפרשת "ואהבת" כתוב גם "בכל מאודך" ואילו בהמשך הציווי הנ"ל כבר לא מופיע, אלא רק בכל לבבך ובכל נפשך?

למילה "מאודך" ישנם שני פירושים: 1. בכל ממונך - שיש אדם שחביב לו ממונו יותר מגופו ואף בממונו עליו לעבוד את ה'. 2. בכל מידה ומידה שה' מודד לך בין במידה טובה ובין בפורענות. הפרשה השניה שבקריאת שמע מדברת על ציבור ולא על אדם יחידי, ולכן הפירוש הראשון של "מאודך" לא שייך בפרשה זו, שאף אם יש אדם יחידי שלו דעה נפסדת שהממון עדיף מהחיים הציבור ככללו לא סובר דעה זו. גם לפי הפירוש השני לא שייך לכתוב "מאודך" שבהמשך הפרשה נאמר "ואבדתם מהרה מעל הארץ . . . ושמתם את דברי אלה . . .", כלומר, שאף בזמן צרה עדיין יש לעבוד את ה' בכל לבבנו ובכל נפשנו ואם כן כבר כתוב שיש לעבוד את ה' בכל מידה ואין צריך לכתוב "בכל מאודכם". (על פי אור החיים הקדוש והכלי יקר)