אבי נפטר ובשבעה באו וכל אחד נתן דרוש לעילוי נשמתו, ובסוף הדרוש שמעתי שאמרו נשמתו תהיה צרורה בצרור החיים למה הכונה שנשמתו תהיה בצרור החיים הרי אבא כבר איננו למה הכונה?

בדומה לחוק שימור האנרגיה האומר שאנרגיה לא הולכת לאיבוד אלא נשארת בצורה שונה כך נשמתו של אדם אינה הולכת לאיבוד אלא חוזרת לצור מחצבתה. כל המצוות והמעשים הטובים שעשה האדם בחייו משפיעים על נשמתו ועל ידם היא מתעלה לאחר המות. כשאנחנו אומרים תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים אנחנו אומרים שנשמתו תתעלה אל חיי הנצח שבהם הנשמה אינה מתכלה אלא חוזרת להנות מזיו השכינה. (להרחבה: גשר החיים חלק ג פרק ו, וכן במסכת שבת דף קנב עמוד ב)