שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • דרכי הגאולה

רצון ה’

undefined

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

י"ד אייר תשס"ג
שאלה
כיצד אנו יודעים שאנו מקיימים בודאות רצון ה’? לדוגמא: בציבור האמוני היחס למדינה ומשמעותה נע בין קדושה למדינה ומוסדותיה ובין בוז וקיטרוג וכל הספקטרום ביניהם. כיצד מחזיקי התורה שעושים רצון ה’ מסיקים מסקנות הפוכות סביב נקודה כל כך מרכזית בחיים היהודיים בדורות האחרונים ופועלים בכיוונים מנוגדים, הרי כולם נשענים על אותם עמודי פרשנות ולומדים מאותם הספרים?
תשובה
כל הציבור האמוני שואף לגאולה שלימה, אולם הגאולה השלימה עדיין לא הגיעה. מצב הביניים הזה שבין גלות לגאולה הוא מורכב: מצד אחד חל שינוי עצום לטובה במצבו של עם ישראל, הרבה גלויות התקבצו לארץ ישראל, הארץ נבנית, ירושלים נבנית וכו'. מצב עם ישראל טוב לאין ערוך לעומת מצבו טרם קום המדינה. גם מבחינה רוחנית יש תהליך של התחזקות אמונית בציבור הדתי ויש גלים של בעלי תשובה. מצד שני יש גם קשיים גדולים, חומריים ורוחניים. כגודל הבניין, כך גודל הצל שהוא עושה. יש כאלה הרואים את המעלות, מודים עליהם ומאמינים שנתגבר על הקשיים הרוחניים והגשמיים ויש כאלה שרואים את הבעיות והקשיים והם מאפילים בעיניהם על כל התקדמות. עיין בסוף מסכת מכות ביחס לתגובת חכמים למראה שועל היוצא מבית קודש הקודשים. החכמים בוכים על החורבן ורבי עקיבא צוחק. ר' עקיבא רואה את העתיד המאיר על ההווה. לבסוף חכמים מודים לר' עקיבא ואומרים לו "ניחמתנו". כך גם היום יש חכמים הרואים את החסרונות ובוכים ויש חכמים הרואים את המעלות והם משחקים. יש המדגישים את מה שחסר ויש המדגישים את מה שכבר הושג, מודים ורבש"ע על הטוב ומשתתפים איתו במעשה הגאולה. לכל מבט יש תפקיד. אלה הרואים את האור ואת הטובה צריכים להודות ולפעול עם אל ותפקידם של אלה הרואים את החסר ללחום בקילקטלים ולהתריע מפניהם ומיניה ומיניה יתקלס עילאיה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il