לפני כמה ימים, עלתה קבוצה חשובה של כ- 40 רבנים להר הבית, בקבוצה הנ"ל, הרבה רבנים הינם תלמידים של הגאון הרב אברהם שפירא שליט"א. אתמול בערב, חווה הגאון הנ"ל את דעתו בפומבי בישיבת מרכז הרב, כי אסור לעלות להר הבית. איך רבנים שהינם תלמידיו של הגאון הרב שפירא שליט"א עולים להר הבית, בניגוד לפסק של רבם שהוא גם לשיטתם גדול הדור? ולמעשה פוסקים הלכה נגדו, השאלה חריפה אף יותר שכן אותם רבנים טענו בזמנו (ובצדק) שמהרגע שהגאון הנ"ל פסק כי יש לסרב פקודה בגירוש, אסור להורות אחרת, ואיך היום אותם הרבנים עושים הפוך ממה שהם פסקו בעצמם?

הסתמכות על הגאון הרב גורן זצ"ל זו שאלה נכונה, ביחוד לתלמידים. וודאי ידועים דברי הגמ' במסכת ע"ז דף ז. שאם נחלקו שני חכמים אחד אוסר ואחד מתיר אם היה אחד מהם גדול מחבירו בחכמה ובמנין הלך אחריו. ובהמשך שם בשל תורה הלך אחר המחמיר ובשל סופרים הלך אחר המיקל. אלא שכאן אנו מסתמכים על דעת הגאון הרב גורן זצ"ל, שאף הוא היה מגדולי הדור ופסק לאחר מדידת ההר, שמותר לעלות בטהרה להר הבית, במקומות שבוודאי אינם בגדר מחנה שכינה אלא מחנה לוויה. (ואף ישנם במתחם הר הבית כפי שהוא היום, מקומות בדרומו ובצפונו שהם תוספת מזמן הורדוס שאף לא התקדשו בקדושת מחנה לוויה, כפי שיפורט בהמשך). הסברת הביסוס ההלכתי לעלייה להר הבית והסבר הדברים: הרי הלכה פשוטה היא שטמא מת מותר ליכנס במחנה לוויה, כפי שלמדים בגמ' ממשה רבינו 'ויקח משה את עצמות יוסף עמו' – עמו במחיצתו. גם אין חולק על מה שכתב מרן הרב קוק זצ"ל בספרו 'משפט כהן' ועוד גדולי ישראל שאנו פוסקים כדעת הרמב"ם שקדושת המקדש מפני השכינה והשכינה אינה בטילה, וקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא, והנכנס בזמן הזה למחנה שכינה יש בו איסור כרת. הם הדגישו זאת כנגד אלה שרצו לפסוק כשיטת הראב"ד שכתב שהנכנס שם בזמן הזה אין בו כרת. אלא שיש לחלק בין מחנה שכינה (היינו המקום בו היתה העזרה שבה גם ההיכל וקודש הקדשים, ומדרבנן גם עזרת נשים) לבין מחנה לוויה שהוא חלקו הגדול של הר הבית. לאחר שחרור הר הבית במלחמת ששת הימים, ערך הרב גורן ועוד כמה רבנים מדידות. הם יצאו מנקודת הנחה ש"כיפת הסלע" עומדת על מקום שנקרא מחנה שכינה, ששם בזמננו אסור לעלות משום טומאת מת, שאין לנו אפשרות להיטהר. ומה שנקרא מחנה לויה - מי שטובל טבילה כהלכתה זה בסדר, שהרי טמא מת מותר ב"מחנה לויה" כנ"ל. מה גם, שחלק מהמתחם הוא תוספת מאוחרת של הורדוס ואפילו לא נחשב מחנה לויה, לדוגמא בדרומה של הרמה היכן שעומד "אל אקצא" וגם בצפון ליד שער השבטים. הרב גורן ועוד רבנים מדדו, הם לקחו בחשבון את גודל האמה (48 סנטימטר או 60 לדעת החזו"א). כמו כן, דנו לגבי "אבן זכרא" בכיפת הסלע, האם זהו מקום השיתין או מקום בית קודשי הקודשים. לקחו בחשבון את כל החישובים והספיקות, וכל מקום שהוא בספק אם הוא מחנה שכינה, לא עולים. משתדלים ללכת סמוך לכתלים, לא להיכנס לספק מחנה שכינה. אם סומכים על הרב גורן אחר שמדד, זה לא נקרא שחולקים על גדולי הדור היום. הרב גורן הוא אילן גדול שאפשר להסתמך עליו, כאן יש ביסוס הלכתי. ההבדל בין פסק זה לבין הפסק נגד סירוב פקודה מה שאין כן לגבי מה שאז פסק הגאון הרב שפירא ועוד גדולי ישראל בעניין "סירוב פקודה" הם הסתמכו על שיטת הרמב"ן שיש חיוב להילחם על ארץ ישראל, אסור להסגיר את ארץ ישראל לידי שלטון אחר, כפי שכותב הרמב"ן "ולא נעזבנה ביד זולתינו מן האומות או לשממה", הם פסקו על סמך ראשונים. ואלה שחלקו, לא נימקו בשום נימוק הלכתי למה מותר לעבור על דבר תורה, איך מותר להגלות יהודי מביתו להחריב את ביתו ולהסגיר שטח מארץ ישראל לידי מחבלים. ואם כן, זוהי פסיקה כנגד הדין. החשיבות הציבורית דווקא היום לעלות בזמנינו אנו ישנה חשיבות ציבורית לעלייה להר הבית. אם הציבור שלנו לא יעלה זה עלול להקל על המדינאים להסגיר את השטח לידי הווקף דה-יורה ודה-פקטו לגמרי. ולכן ישנה חשיבות של נוכחות יהודית במקום הזה כדי למנוע סחף בנקודה הזאת. אנו סבורים שגם גדולים שלפני עשרות שנים, בשעתו, הורו שלא לעלות, בנסיבות שנשתנו, נכון לעכשיו, גם הם היו אומרים כמונו. הרב טוקוצ'ינסקי בספרו 'הקודש והמקדש' חלק ה' קרא להקמת בית כנסת על הר הבית, לפני כתשעים שנה. ובזכות ההתעוררות למקום המקדש, יתקיים לנו המשפט בסוף ספר הכוזרי 'ירושלים אמנם תבנה כשיכספו לה ישראל תכלית הכוסף'.