יש לי קרובת משפחה שבאה מבית חילוני - מסורתי והיא עצמה ממשיכה את דרכם, ומתוך כך הלבוש שלה מאוד לא צנוע. כשדיברתי איתה על אופן הלבוש שלה (בנועם, כמובן) היא אמרה שלי שככה היא "חונכה", והיא (וגם בעלה) לא רואה שום צורך ועניין לשנות מזה. כשאמרתי לה שכדאי לה להתלבש בצניעות יחסית, לפחות כשהיא ובעלה אסורים, (היא שומרת על טהרת המשפחה) היא ענתה לי, שבעלה אמר לה שזה לא מפריע לו שהיא לבושה שלא בצניעות גם בתקופה זו. וכשאמרתי לה שבחוץ נשים צריכות להתחשב ולא ללכת באופן מגרה כי זה לא נוח גם לחלק מהבחורים החילוניים, היא ענתה לי שבעלה אמר לה שבעבודה אצלו גם לובשים שלא בצניעות. וזה כלל אינו מפריע לו, ולא מושך אותו. האם זה נכון, האם יש מצב שמתרגלים לחוסר צניעות וזה לא מושך, אם כן, אז למה לא כדאי ליצור חסינות כזו באופן זה? וכן האם וכיצד ניתן ליצור מצב בו הבעל נמשך לאישתו בלבד?

הנחת היסוד של השאלה שמה שהתורה מרחיקה אותנו מלהסתכל על אישה שאינה לבושה צנועה היא משום שזה עלול להביא אותנו להימשך אחריה ולבוא לכלל מערכת של קשר גופני ממשי. אולם לא זו כוונת התורה וההלכה. עצם ההסתכלות באישה במקומות שמושכים את העין של איש זה כשלעצמו דבר שלילי ולא טוב. הקשר בין איש ואישה יש לו רמות שונות. לצערינו בציבור החילוני והמסורתי רק יחסים מלאים נחשבים כקשר. אולם בתורה גם קשר חלקי כגון בצורה של הסתכלות הוא גם כשלעצמו נחשב כקשר. הקשר הוא רחב יותר. גם העין היא חלק מהקשר שבין איש ואישה. הקב"ה יצר אותנו בצורה שהקשר בין האיש והאשה נוגע להרבה חלקים בנפש שלנו. מושג הקדושה ביהדות מאתגר אותנו שכל הקשר בין איש ואישה יעשה בדרך שמשתמשים בו רק בקשר נצחי ועמוק. זהו הקשר שאנו מנסים ליצור בתוך חיי המשפחה. הקב"ה נתן לנו מתנה מופלאה שזה המשיכה הטבעית בין איש ואישה. במתנה הזו אנו משתמשים רק בשביל "הקשר" העמוק שאנו רוצים לבנות. אנו לא נבזבז את המתנה הזו על כלום. אותו בעל שלא אכפת לו שאישתו תלך גלויה בין אנשים אחרים בעצם אומר שאת המבט וההסתכלות שיכול האיש להסתכל על אישה הוא לא מנצל בשביל לבנות את ביתו. את החלק הזה הוא מבזבז על כלום. זה במקרה הטוב שבאמת אנשים לא נמשכים ליופי באמת של אישתו. אולם הרי אנו ידעים שזה לא כך. הרי אם הגברים לא היו מסתכלים נשים לא היו מגלות. בכל אופן ודאי שיש גברים שמסתכלים במבט של הנאה מגוף של אישה. אם כן אנו יוצרים עולם שבמקום שיהיה לנו יחס של כבוד ושימוש בצדדים הטבעיים האלו לצורך מעולה אנו משבשים לאנשים את היכולת שלהם לתת את כל אישיותם רק לאישה אחת. יוצא שאדם חי עם אישה ב-70 אחוז וחי עם נשים אחרות בשלושים אחוז. דרך התורה מביאה אותנו למצב שאנו נצליח לחיות עם אישה אחת במאה אחוז ולא לחיות בכלל עם נשים אחרות. יש לאיש רק את אשתו בראש. אדם שמגיע למצב זה הוא אדם מאושר. הוא שמח באישתו וכלל לא מעלה על דעתו שיש משהו אחר. אחד מן הברכות שאנו מברכים בשעת החופה. "שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם". אנו מאחלים לבני הזוג להיות בשמחה כמו שאדם הראשון היה שמח עם חוה בגן עדן. מנין אנו יודעים שאדם היה כל כך שמח באישתו חוה? על כך אנו אומרים שכל הקשיים בזוגיות זה רק משום שאדם מסתכל גם על נשים אחרות. לאדם הראשון היה רק אישה אחת בעולם. את כל הנטיה שהקב"ה נטע בנו להיות קשורים איש ואישה האדם מצא באישתו היחידה שיש בעולם. בעולם שלנו שיש הרבה נשים אנו מבקשים מכל הנשים שתהיינה צנועות כדי שכל אחד יוכל להרגיש שיש לו רק אישה במאה אחוז. אם יש לך עוד שאלות תכתבי לי ואנסה להרחיב.