נראה לכאורה לפי התלמוד הירושלמי שגידול זקן אינו טבעי, אשמח להסבר. "אי זו אומה כאומה הזאת! בנוהג שבעולם, אדם יודע שיש לו דין, לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו, שאינו יודע היאך דינו יוצא. אבל ישראל אינן כן, אלא לובשים לבנים ומתעטפין לבנים ומגלחים זקנם ואוכלין ושותין ושמחים [בראש השנה], יודעין שהקב"ה עושה להן ניסים" (ירוש’ ר"ה פ"א ה"ג)?

במקומות רבים בחז"ל רואים כי גילוח הזקן פירושו סידורו באופן יפה ומכובד. גם בירושלמי הזה רואים זאת - אדם שבטוח בדינו אינו חושש ולכן מרשה לעצמו לבוא בהופעה מכובדת לבית הדין, (ואין הכוונה גילוח מוחלט של הזקן דבר שלא היה כמעט מקובל בתקופת חז"ל). כתיבה וחתימה טובה
הרב שמואל הולשטיין