לעיתים מופיעים בספרי ילדים שונים, סיפורים על בעלי חיים, ובתוכם גם חזיר. האם ראוי להמנע מלקרוא על חיה זו? האם ראוי להסיר או לכסות את התמונה?

כתב בישועות חכמה: לא יסתכל בבריות טמאות, כי הוא ממשיך רוח טומאה החופף עליו. ובספר הליקוטים כתב: דע כי בהבטה וראיה איש את רעהו עושה רושם, והנשמה בכח הראיה יוצא להביט, ואם הוא דבר טוב בפועל, ידבק ויתהוה ממנו דבר טוב. ואם הוא דבר רע, ג"כ יקח מעצמו ויחליף נשמתו, וזמש"כ אל תפנו אל האלילים מפני שאלהי מסכה לא תעשה לכם, שאם יביטו בטומאה ישפוך מעצמותו ותעשו לכם רושם ותהיו כמוהו. ושמעתי שאחת מהדרכותיו של הרבי מחב"ד לחסידיו, היתה להקפיד שלא להסתכל על חיות טמאות ושלא להראות לילדים אפילו תמונות שלהם. ואף הרשל"צ הגאון הרב מרדכי אליהו דבר על הנושא באחד משיעוריו האחרונים. יש לציין שדברים אלו הם לא הוראות הלכה למעשה, אלא הדרכות והנהגות לאנשים שנשא רוח אותם להתקדש ולהוסיף טהרה על טהרתם ויש לזה מקום ע"פ ספרי האמת. אבל רובא דעלמא לא הקפידו על כך ולא ראינו שמיחו על זה. ואתן דוגמא למה אני מתכוון: אנו אוכלים לצורך הקיום, וזה טבעי ונצרך ויש לזה ערך עצום בעבודת ה' ותפקיד נכבד (אפשר להעלות "ניצוצות" בכוונות האכילה). אך לעתים אנשים בוחרים לצום ע"מ להתרחק מהגשמי ומצרכיו החומריים של הגוף, וזה מה שאנו עושים בימי הצומות. ואפשר היה לחשוב שמי שאוכל הוא אדם במדרגה פחותה והיה באמת עדיף לא לאכול, ומי שיכול להתקדש ולצום כל ימיו תבוא עליו ברכה, אבל ברור שלא כך הדבר. אם אפשר להשוות לענייננו, זה לא אומר שיש דרגה נמוכה ודרגה למעלה הימנה, אלא שתי דרכים מקבילות בעבודת ה', והזכרנו לעיל את דעת המקובלים כדי להכיר ולדעת על עניינה של הדרך בה נוקטים המקובלים בענין ההסתכלות בחיות טמאות, אך ודאי שבפשט ההלכה רוב הפוסקים מתייחסים לבע"ח (גם טמאים) באופן הפשוט, כחלק מהבריאה שנעשה לשמש את האדם בעבודת ה', ובודאי אם זו הרגשתו הטבעית של האדם זוהי גישה בריאה ונכונה. הרב רואי מרגלית. לתשובת הרב דב ליאור שליט"א.