כידוע אם אדם צריך לעשות צרכיו, אסור לו להתפלל ולברך בשם ה’. מה קורה אם האדם מתקשה בהוצאת צרכיו, אסור לו להתפלל ולברך על האוכל, מה יעשה במקרה כזה?

בגמ' ברכות (כג:) מובא, שאדם הנצרך לנקביו אל יתפלל ואם התפלל תפלתו נקראת תועבה. אך כל זה אם אינו יכול להשהות עצמו עד שיעור פרסה. וגם כשיכול להעמיד עצמו לכתחילה אל יתפלל כך אלא יעשה נקביו ואח"כ יתפלל, וכמו שפסק השו"ע (סי' צ"ב ס"א). ולכן אם אתה יכול להשהות עצמך עד שיעור פרסה מותר לך להתפלל בדיעבד כזה, ואם אינך יכול להשהות עצמך כגון שיש לך שלשול וכדו' אסור. וכל זה רק לענין תפילה, אבל בברכות אפילו אדם כזה חייב.