שאלה: מה המקור לכתיבת בס"ד או ב"ה בראש כל מכתב? האם הראשונים היו כותבים כך? האם זה נכון, שהסיבה שהתחילו לכתוב בס"ד במקום ב"ה, כי דף שכתוב בו ב"ה צריך גניזה?
תשובה: הסיבה שמציינים שם ה' בראש מכתב הוא בבחינת: "שויתי ה' לנגדי תמיד", ו"בכל דרכיך דעהו", ושיהיה שם שמים שגור על פיו. הראשונים היו כותבים דברים אחרים אך באותה משמעות כגון: בינ"ו (בשם ה' נעשה ונצליח). ביביע אומר חלק ד' מביא בשם הרבה גדולי ישראל שאין בראשי תיבות ב"ה או בס"ד שום קדושה ואינם צריכים גניזה. ובשו"ת הר צבי נשאל לגבי מחיקה של הלוח בכיתה, אם מותר למחוק ב"ה שבראש הלוח ,וכתב שמצד הדין אין בכך בעיה, אך אולי מצד הידור וחינוך הילדים ראוי להשאירו. וכתב בשו"ת אגרות משה שאם במכתב יש דברים אסורים כגון: דברי ליצנות ולשון הרע עדיף שלא יכתב כלל ב"ה.
בספר גנזי הקודש בפרק ז' סיכם את הדברים : "הרוצה להזכיר שם השם באיגרת שלומים יכתוב באחד מהאופנים הבאים : ד', השם, הקב"ה, בס"ד, בעזה"ש, איה"ש, בה"ש, השי"ת. שכל אלו האופנים אינם טעונים גניזה ומותר לזורקם. לכן: לכתחילה (מי שרוצה להחמיר - כי רוב הפוסקים מקילים) אין לכתוב באופנים הבאים : אלוקים, קל, ה', ב"ה, בעז"ה, אי"ה וכן אותיות א' ש' צ'; עבר וכתב - אינו טעון גניזה.
גירסת הדפסה
שלח לחבר