עד כה ידעתי כי לאשה שאין ווסת קבוע (כרוב הנשים כיום) יש לחשב ימי פרישות ל’עונה בינונית’, 30 יום. את 30 היום הייתי סופר מיום לאחר ’ראייתה’ ועד היום ה-30 בו פרשתי. היינו(לדוגמה), אם ’ראתה’ ב-א’שבט, ספרתי 30 יום החל מ-ב’ שבט ואז פרשתי ממנה ב-א’ אדר ב’. (כמובן שכל התייחסותי הינה כי :’יום’= לילה והיום שאחריו) בימים אלה נאמר לי כי מניין 30 יום מתחיל מיום ה’ראיה’ עצמו. הדבר לא ברור לי. הרי כך יוצא שעברו רק 29 יום? מה נכון וכיצד עלי לחשב הנושא?

ישנה מחלוקת בין הפוסקים מהו זמן העונה בינונית - האם 30 יום מיום ראיית הוסת (כלומר הפרש של 29 יום) או 31 יום מיום ראית הוסת (כלומר הפרש של 30 יום). להלכה אנו פוסקים כדעת האומרים שעונה בינונית היא ביום ה-30 לראיית הוסת (כלומר הפרש של 29 יום). יחד עם זאת, יש לזכור שכאשר החודש הקודם היה מלא, יש צורך לפרוש ביום ה-31 (כלומר בהפרש של 30 יום) מדין וסת החודש (כאשר החודש היה חסר, וסת החודש נופל ממילא על היום של העונה בינונית).