לרב שלום !!! לפני כמה שנים עברתי מוות קליני שכתוצאה ממנו חזרתי בתשובה. האמונה שלי היתה בשיאה. כעת אני מרגיש שלאט לאט אני מתקשה בתפילה ויש בי חלק שאפילו מתנגד לקב"ה ואפילו יותר. כל התפילות שלי וקריאת התהילים באים מהראש, ממה שאני זוכר, ולא מאמונה. כל פעם שאני מרגיש "אנטי" אני מאלץ את עצמי להזכר במה שראיתי שם. אני מרגיש שהקב"ה זנח אותי ואני מתייסר כי אני יודע שהאמת היא שיש קב"ה בשמים ואני אתן את הדיו העולם הבא, אבל קשה לי מאוד ואני אפילו מקלל (ה’ ישמור). מה לעשות?? אני רוצה למות מכך שזה קורה לי כל המאבק הזה בתוכי.

כל תופעה בחיים יש בה התלהבות זו עלולה לדעוך כעבור זמן. לדוגמא, אהבה. אנשים מתאהבים ומתלהבים אך במשך הזמן האהבה דועכת. מה שמחזיק אותה הוא הראש -המחשבה הרציונלית - הכרה שזיווג זה הוא הנכון ביותר עם זה אפשר להמשיך.יש גם להזין את האהבה ע"י מחוות וחוויות משותפות וכך היא ממשיכה לנצח. גם מערכת היחסים בינינו לבין ה' אל לה להסתמך רק על התלהבות. זו עלולה לדעוך. יש להזין אותה ע"י לימוד תורה תפילה צדקה ומעשים טובים בין אדם למקום ובין אדם לבריות. כמו כן טעות לבנות את האמונה רק על מה שנחשב בעינינו כגילויים ישירים. זכית פעםאחת לתופעה כזו אולם בדרך כלל ה' מסתתר מאתנו הוא רוצה שנעמול בעצמנו על השגתו שלא נסמוך רק על התגלות ישירה שלו אלינו. כמו אב ,שככל שהבן מתבגר הוא מאפשר לו עצמאות רבה יותר והוא אינו צמוד אליו כל הזמן. ה' לא זנח אותך, אדרבה הוא מצפה ממך להיות יותר עצמאית שתתמודדי עם בעיותיך בכולל עצמך. ה' סולח לך על נפילותיך כי מכל נפילה ניתן לקום בכוחות חזקים יותר חזקי ואימצי ואמצי את ה' אליך כך תתקרבי אליו.