מצוות "הוכח תוכיח את עמיתך" חלה גם לגבי ההורים, כיצד?

מצוות תוכחה היא מצווה קשה ומסובכת וגדריה מרובים, עד שכבר רבי אלעזר בן עזריה אמר שאין בדורו מי שיודע להוכיח. ורבי טרפון שם (ערכין דף טז עמ' ב) אמר שאין בדורו מי שיודע לקבל תוכחה. ופעמים שמצווה שלא להוכיח, שכשם שמצווה לומר דבר הנשמע כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע. ולכן לפני שרוצים להוכיח מישהו צריך לבחון היטב האם המוכח יקבל את התוכחה והאם המוכיח יודע להוכיח מבלי לפגוע ובלי לשמור טינה, והאם התוכחה באמת תועיל, ובלי כל אלה מוטב שלא להוכיח שכן התוכחה תגרום רק למריבה ולשינאה. אולם אם נראה שהתוכחה תועיל יש לאומרה בנחת ובלי לפגוע. ואם בכל אדם כך, קל-וחומר בהורים שחייבים בכבודם. ואם את רואה שהוריך עוברים על דברי תורה, ולדעתך, הם יקשיבו לך אם תעירי להם, מותר להעיר בדרך של רמז, כלומר, לא לומר להורים שהם לא נהגו כהלכה, אלא לומר להם: כך ההלכה, והם יבינו מעצמם.