במסכת אבות (א,ו) כתוב "אל תרבה שיחה עם האישה". עניין זה מובן לי, שהרי זה אחרי הכל מוביל לקירבה. אך אחד המפרשים כתב- ואפילו היא אישתו. אני לא מצליחה להבין מדוע, הרי לא יכולה להתקיים תקשורת בריאה וקרבה ללא דיבור? וכל העניין הזה מאד פוגע בי, כאישה, שלא מדברת כל הזמן דברי תיפלות.

ההדרכה שלא להרבות שיחה עם האישה, ואפילו אישתו, אינה בגלל שהאישה אינה יכולה לדבר דברים שאינם של תפלות, אלא דווקא מחמת הקירבה היתירה שהאיש מרגיש כלפי אישתו, מה שיכול להביא לדיבורים בינו ובין אישתו על נושאים שהוא או היא לא היו מדברים עליהם עם אנשים אחרים. ודווקא הקירבה הגדולה שביניהם מחייבת אותם לשים לב שלא יגיעו לדיבור של איסור או של פגם. וכך מסבירים חכמים את העצה הזו (אבות דרבי נתן ב, טז): "אל תרבה שיחה עם האשה כאיזה צד הוא מבזה את אשתו. היה דבר בינו ובין חבירו אמרו לתוך ביתו. שמעה אשתו ממנו יצאה לשוק ופגעה באשת חבירו אמרה לה כך וכך היה בעליך עושה כך וכך מצהיבו כך וכך מביישו התחילו נושאות ונותנות (עמה) בדברים ומצהיבות זו את זו התחילו מכחישות זו את זו. העוברים והשבים היו נושאים ונותנים עמהם בדברים. מי גרם לו לבזות את אשתו [הוא] על שהרבה שיחה עמה". - כלומר שיש להמנע מלדבר עם אשתו דברים שיביאו בסופו של דבר למריבות או לביזיון לו או לאשתו. מה עוד שבאחת הגירסאות מובא "באשתו נידה אמרו" - ושם ודאי צריך להזהר שלא יבואו לכלל איסור, דווקא מפני שהם קרובים זה לזו. אומנם יש עוד רמז שרמזו כאן: חכמים לא באו לאסור את הדיבור שבין הבעל לאישתו, אלא את הריבוי, כלומר את הדיבור שהוא מעבר למה שנצרך. כל דיבור שהוא לצורך או שהוא מקרב בין בני הזוג ומסייע להם לבנות את עולם היחד, ודאי שאינו בגדר ריבוי ודיבור שצריך להמנע ממנו. להפך, במערכת זוגית התקשורת בין בני הזוג חשובה ומועילה. אולם צריך לדעת גם לא להעיק ולא להביך, ולשמור על כבודו ועל פרטיותו של השני. וכידוע, החיים והמוות ביד הלשון, וכשם שעל ידי ריבוי שיחה אפשר להתקרב, כך על ידי ריבוי שיחה אפשר גם להתרחק. דוגמה קיצונית לזה יש באבות דרבי נתן: "אל תרבה שיחה עם האשה, כיצד? בזמן שאדם בא לבית המדרש ולא היו נוהגין בו כבוד או שערער עם חברו, אל ילך ויאמר לאשתו כך וכך ערערתי עם חברי כך וכך אמר לי כך וכך אמרתי לו. מפני שבוזה את עצמו ובוזה את אשתו ובוזה את חברו. ואשתו שהיתה נוהגת בו כבוד עומדת ומשחקת עליו. כיון ששמע חברו אמר אוי לי דברים שבינו לביני הלך ושחן לאשתו ונמצא אותו האיש בוזה את עצמו [בוזה] את אשתו [בוזה] את חבירו". סוף דבר, שיחה עם אשתו - רצויה ומועילה, ריבוי שיחה - תלוי. וחוכמה גדולה היא לדעת מהי שיחה שהיא טובה ומה הופך לריבוי שיחה, והסימן הוא: אם השיחה גורמת לתגובה חיובית, הרי שיהא שיחה הנחוצה, ואם להפך - היא ריבוי שיחה.