שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • מכיתה א' עד י"ב

בין עצמאות למחוייבות בגיל ההתבגרות

undefined

הרב ש. יוסף וייצן

כ"ג אב תשס"ח
שאלה
אני מחנכת של כיתת בנות בגיל ההתבגרות, ואני מבחינה שיש בצורה מובהקת בקרב הבנות - כחלק מתהליך ההתבגרות הטבעי והבריא - רצון ללכת בדרך של עצמאות, פריצת גבולות ומוסכמויות חברתיות תרבותיות ודתיות. רציתי לשאול את הרב, איך הרב רואה את הקונפליקט הקיים בין המגמות החיוביות הטבעיות והבריאות שפירטתי לעיל בקרב הבנות, לבין דרכה של היהדות שתמיד ראתה את היהודי כדמות שמקבלת על עצמה "עול תורה ומצוות". כיצד יכולות לדור שתי המגמות יחדיו, בעיקר בקרב בנות בגיל ההתבגרות בתקופה ובדור כשלנו? באיזו דרך חינוכית מציע לי הרב לנקוט? אשמח אם הרב יוכל להפנותי למקורות קריאה נוספים.
תשובה
הרב אלישע אבינר כתב על כך במספר מקומות. אין מתכון אחד שניתן להצביע עליו. הדרך המרכזית היא לא להגיע לעימותים ישירים. זה יכול להתקיים רק כשיש בהירות לנו המבוגרים מה אנו רוצים. כלנו יש בהירות אנו מצליחים להבהיר זאת גם לנערים. לכל מוסד חינוכי או לכל בית יש גבולות אדומים שאותם לא עוברים. במוסד חינוכי הענין יותר פשוט מאשר במשפחה. על הגבולות האדומים מתעקשים. הגבולות הם נוגעים לעולם המעשה ולא לעולם המחשבות. צריך לעמוד על כך שזה האופי של המקום ומי שנמצא בו צריך לקבל את ההתנהלות המעשית שלו גם אם הוא לא אוהב זאת. זה קוד ההתנהגות החיצונית של המקום. מעבר לקווים האדומים יש לפעול בדרך עקיפה.רוב ההשפעה שלנו צריכה להיות בדרך עקיפה ולא בדיבור ישיר. הדרכים העקיפות הינם מגוונות, זה יכול להיות על יד הקריזמה של המחנכים, זה יכול להיות על ידי דאגה לחברה טובה , זה יכול להיות בדרך של למידה עצמית ועוד.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il