אבקש לשאול בנוגע לברכת כהנים: מצב א) אני מתפלל שמונה עשרה עם הציבור, ורק כשהחזן מגיע ל"רצה", אני מסיים את התפילה, רץ מהר ליטול ידים, ומגיע לדוכן תוך כדי "מודים". האם זה נחשב שעקרתי את רגלי בזמן, ושמותר לי לעלות ולברך או שמא לא? מצב ב) אני באמצע חזרת הש"ץ יחד עם הציבור, אחרי שנטלתי את ידי. ב"רצה" אני מתקדם צעד קטן לכיוון הדוכן, אך עדיין לא עולה (מוריד את הנעליים בנחת), ועולה לדוכן תוך כדי "מודים". האם מותר או אסור? מצב ג) אני ליד הברז, עוד לא נטלתי את ידי, והחזן כבר ב"רצה". האם אפשר להמשיך וליטול את ידי ולעלות לדוכן, כשאגיע לשם באמצע "מודים"? האם עצם העובדה שעקרתי את רגלי, אף לכיוון הברז, נחשב כאילו עקרתי את רגלי לכיוון הדוכן (הבעתי את דעתי שברצוני לעלות לדוכן), או שמא עלי לעשות צעד קטן ליד הברז לכיוון הדוכן, אעפ"י שעדיין לא הספקתי ליטול את ידי?

המכנה המשותף לשאלותיך הוא האם הליכה לנטילת ידים נחשבת לעקירת רגליו. התשובה היא שלילית. רק עקירת רגלים לדוכן נחשבת לעקירת רגליו ולא הליכה לנטילת ידים.