לפני חודשיים שידכו לי בחור בן 21+ ואנחנו יוצאים כמובן למטרת נישואין, אך יש לי התלבטות קשה, הבחור הוא בחור טוב מאוד, למד בישיבת מירון ולאחר מכן בישיבת קרני-שומרון, התחיל במסלול הסדר, שנה וחצי למד בישיבה ולאחר מכן התגייס לצה"ל. הוא משרת ביחידת הצנחנים בתפקיד קרבי, ועומד לסיים קורס קצינים, העניין הוא שהוא בחר בצבא קבע, למרות אהבתו לישיבה וללימוד התורה- הוא אוהב את תפקידו בצבא ומרגיש שליחות ומטרה! אני מאוד מעריכה את כל מה שהוא עושה שם, ואכן הוא מתעסק בעניינים של הצלת נפשות ממש! כל כך הרבה אסונות לעמ"י נמנעו בזכותם! אך כאשר אני חושבת על העתיד, המציאות נראית לי די קשה, הרי הוא בתפקיד מאוד מחייב ונושא עימו אחריות כבדה וגדולה מאוד, הוא לא יגיע כל יום הביתה ואפילו לפעמים "יסגור" בבסיס שבועיים... זה מפחיד אותי לחשוב שכך יראו חיי כאשה נשואה, ממש אם חד הורית...אמנם המציאות היא לא תמיד כל כך שחורה וזה תלוי בהרבה מאוד דברים, כגון- מקום מגורים שיכול להיות קרוב לבסיס, והתפקידים משתנים מפעם לפעם, וככל שהוא יעלה בדרגותיו- תהיה לו יותר גמישות להגיע הביתה או לצאת ’לאפטרים’, אך בכל זאת, זה לא כמו בעל שחוזר יום-יום הביתה, אפילו אם בשעה מאוחרת... אני יוצאת מנקודת הנחה שאין בחור מושלם, ולכל אחד יש את החסרונות שלו, ובבחור שאני יוצאת איתו- המגרעה היחידה שראיתי במשך חודשיים שלמים היא- התפקיד שלו! הוא באמת בחור מאוד תורני והאמונה שלו מאוד חזקה ומחזקת, יש לו כבוד עצום אליי בפרט ולבני-אדם אחרים בכלל, יש לו דרך ארץ וערכים יוצאים מן הכלל! על פי דעת תורה, מה עליי לעשות? להתפשר על התפקיד שהוא בחר ולהמשיך בקשר למרות הקשיים העתידיים או שעליי לסיים את הקשר... מהסיבה הידועה?

מצווה לאשה לאפשר לבעלה לשרת בצבא. ואם מתחתנים על דעת כך, אין חובה לאיש להיות עם אשתו בשנה הראשונה, וכפי שכתב הרב גורן בספרו "משיב מלחמה". אלא שלא כל אשה מסוגלת לכך. לפיכך, אם את חושבת שיש בכוחך לעמוד בזה, תבא עלייך ברכה, וה' יהיה בעזרך. ואם את חושבת שאינך מתאימה לזה - מוטב שתיפרדו מיד. להרחבה בנושא זה.