שאלה: אני קראתי הסבר של פסוק ואיני יודע אם המקור דתי או שזה מקור כפירה. הפסוק הוא "וינחם ה’ על שברא את האדם" ועל הפסוק "כי טוב" (מהיום השישי) בתחילת התורה בבראשית. האם מכאן ניתן להבין שה’ לא יודע את נפש בריותיו? מצד אחד ה’ כותב שהוא ברא משהו טוב ומצד שני הם עשו רע. וכיום ידוע הפסוק "כי אין צדיק בארץ אשר יעשה......ולא רע". מה התשובה לזה?
שמעתי שבניית מגדל בבל היתה בגלל שהיתה להם שפה אחת וה’ ירד כדי לבלבל שפתם דהיינו הרבה את שפת לשונם ללשונות שונים וכך לא יכלו לבנות את המשך בנית המגדל. מדוע ה’ הצטרך לרדת כדי להבין את מטרת בנית המגדל? האם הוא לא ידע זאת מראש שבני האדם יעשו כך? הרי ה’ אמור להכיר את מחשבות חסידיו.
תשובה: פסוקים רבים בתורה משתמשים בביטויים של הגשמה חס ושלום כמו "וירד ה על הר סיני" וכדומה ובודאי שכוונתם היתה רק להקל על הבנת האדם שכל עולמו בנוי מהעולם הגשמי וכל כליו וחושיו הם רק גשמיים ולכן גם כאן "וינחם ה" הכוונה שהוא הצטער בשפה שלנו בני האדם, אך אין לייחס מכאן שום הגשמה אליו. וודאי שהוא יודע הכל ואכן הוא ברא את האדם ישר ונקי ולאחר מכן האדם קלקל את אותו יושר כמו שכותב רש"י "משננער לצאת ממעי אימו נזרק בו יצר הרע" ולכן בודאי שהקב"ה יודע נפש בריותיו אך יש להם בחירה חופשית לקלקל. את אותו הסבר ניתן לאמר על מגדל בבל. הירידה היתה על מנת לסבר את האוזן של בני האדם וחס ושלום לא בגלל צורך שלו יתברך.
גירסת הדפסה
שלח לחבר