1. האם אני חייבת להתפלל? ואם לא מתחברים בכלל לתפילה? ואם אני אוהבת להתפלל יותר מעצמי ואני לא אוהבת לשנן מתוך טקסט? 2. אני מתנדבת אצל אוטיסטים, וכבר שאלתי אם מותר לי לגעת בהם ואמרו לי שאם הם מבינים אז אסור. יש שם אחד שממש מבין אבל הוא הרבה פעמים רוצה שאני אתן לו כיף או אלחץ לו את היד או יעשה לו דברים. אז מה, לא להתייחס אליו? והרי הוא לא ברמה להבין אם אגיד לו שאני שומרת נגיעה. ואני מרגישה שזה לא יפה לייבש אותו כל הזמן שהוא רוצה ללחוץ לי יד או משהו בסגנון. מה עושים? האם מותר לגעת במקרים כאלו?

1. לדעת רוב הפוסקים נשים חייבות בשתי תפילות ביום אלא שיש מקילין שדי להן בתפילה אחת, וכמדומה שכך נוהגים. ובשעת הדחק, כגון: שהן מטופלות בילדים וכד', יש שמקילים יותר ודי להן בברכות השחר וברכות התורה. ומכל מקום ראוי לכל אחת להתפלל לפחות תפילה אחת ביום (תפילת שמונה-עשרה) וכן לקרוא פסוק ראשון של קריאת-שמע, בנוסף לברכות השחר וברכת התורה. ומאחר וזו חובה יש לקיימה. אכן לאחר אמירת התפילה הקבועה בנוסח שתקנו חכמים, יכולה כל אישה להוסיף ולהתפלל מעצמה מה שעל ליבה. וכן יכולה להוסיף בברכת שומע תפילה בקשות אישיות שיש לה. מכל מקום כדי להתחבר יותר אל התפילה ראוי לעיין בה ולהבין על מה מתפללים ומה אנו מבקשים בתפילה, ומתוך שהאדם מבין על מה הוא מתפלל, התפילה הופכת חלק ממנו. 2. בעניין נגיעה, אם זו לא נגיעה של חיבה אלא נגיעה הבאה להראות התייחסות והיא חלק מהטיפול השוטף, ניתן להתיר במקרה כזה באופן אקראי, כשהוא אינו מבין לחלוטין את משמעות העניין, כפי שכתבת. בהצלחה