ראיתי תלמיד חכם אחד שלא טבל את הלחם במלח. מדוע?

כמבואר בברכות מ, א ובשו"ע או"ח סימן קסז סעיף ה, בעבר היו רגילים לאפות לחמים בלא מלח, ובעת הארוחה היו מלפתים את הפת במלח או סלט או בשר, ולפיכך אמרו חכמים, שלאחר ברכת 'המוציא' ראוי לאכול את הפת באופן המשובח ביותר. לכן נהגו להטעים את הפת שאוכלים אחר הברכה במלח או במאכל אחר שיוסיף בה טעם. ומי שהיה מעוניין לאכול את הפת כפי שהיא, חריבה בלא מלח ושאר מאכלים, לא היה צריך לטבול את הלחם במלח. וכיום, שהלחמים שלנו אפויים עם מלח ותבלינים, הלחם שלנו נחשב למשובח, ואפשר לברך עליו כפי שהוא בלא להטעימו במעט מלח או סלט (אמנם עדיין רבים נוהגים להדר לטבול את הלחם במלח או סלט, כדי שהאכילה שאחר הברכה תהיה באופן המשובח ביותר). --- התשובה נכתבה על ידי הרב יגאל ללום על פי פסקי הרב אליעזר מלמד שליט"א.