1. אדם שעושה קידוש עם יין אבל שתה פחות מרוב רביעית, (אין אף אחד מהמסובים שהשלים לרוב רביעית) לא יצא ידי חובת קידוש. האם הברכה של הקידוש "מקדש השבת" ברכה לבטלה? 2. אדם שעושה הבדלה עם יין אבל שותה פחות מרוב רביעית (אין אף אחד מהמסובים שהשלים לרוב רביעית)לא יצא ידי חובת הבדלה. האם ברכת ההבדלה "המבדיל בין קודש לחול" ברכה לבטלה? 3. א.קראתי שבזמן חז"ל כל האנשים בישוב היו באים להתפלל תפילת ערבית של שבת, ולכן הם בנו אוהלים במקום פתוח כדי שיוכל להכיל בתוכו את כל תושבי הישוב. היו אנשים שהיו מאחרים ולכן תיקנו עבורם את ברכת מעין שבע כדי שהם יתעכבו,וכך יוכלו לצאת עם כולם כדי שלא יפגעו בהם מזיקים וליסטים. אנו ממשיכים לומר את הברכה למרות שהטעם בטל,כי אין באפשרותנו לשנות מתקנות חז"ל. לגבי הליסטים אני יכול להבין מדוע הטעם בטל,מכיון שבכל העולם הבתי כנסת נמצאים בתוך הישוב. מה לגבי השדים? האם נכון לומר שהשדים נמצאים רק במקום פתוח-שדה, מדבר ולכן הטעם בטל מכיון שהבתי כנסת נמצאים בישוב? ובכלל האם יש שדים בימינו? ב.כתוב בפרקי אבות: "הנעור בלילה והמהלך בדרך יחידי ומפנה ליבו הרי זה מתחייב בנפשו". האם המשנה מתכונת שהמזיקים נמצאים במקומות פתוחים-שדה, מדבר? אשמח אם הרב יגיד לי בפירוט מדוע לברכת מעין שבע אין טעם בימינו.

1. אם קידש ושתה פחות מרביעית, לרוב הדעות ידי קידוש יצא ואין ברכתו לבטלה, שהרי היה הקידוש על היין. אבל לא יצא ידי יין, כלומר לא קיים את תקנת חכמים לקדש על היין, ולכן צריך לשוב ולשתות יין (בברכה אם הסיח דעתו מלשתות עוד). ואע"פ שדעת המג"א שאף ידי קידוש לא יצא ונמצאת ברכתו לבטלה, רוב הפוסקים לא ס"ל כן. וראה בערוך שולחן סי' רע"א סע' לז-לח, ובאחרונים שם). 2. וכן הדין בהבדלה, שאם לא שתה - ידי הבדלה יצא, אבל לא ידי הבדלה על היין, וצריך לחזור ולשתות שנית. 3. ברכת מעין שבע נתקנה מפני הסכנה וכעת אין זה מסוכן ללכת לבית הכנסת הן מפני שהוא נמצא בעיר והן מפני שהדרכים מלאות אדם בשעות שהתפילה מסתיימת, ודרך בני אדם לצאת לרשות הרבים גם ללא קשר לתפילה בשעות אלה ואין אדם ניזוק מאותם המזיקים הנזכרים בגמרא.