עד לא מזמן לא הייתי שומרת נגיעה, לפני כשבועיים התחלתי לשמור נגיעה. ב"ה הולך לי בסדר, קשה אבל מתגברים. אבל יש בעיה אחרת, המשפחה שלי. הדודים/בני דודים וכו’ לא רגילים לזה שאני שומרת נגיעה ובדרך כלל שאנחנו נפגשים, המשפחות, אומרים שלום עם 2 נשיקות בלחי כמו בהרבה משפחות. איך אני אמורה להגיד לכל כך הרבה אנשים מה המצב כעת?! יש חלק שאפילו לא מכירים ת’דבר הזה שמירת נגיעה אז הם לא באמת יבינו אותי. אני עושה שירות בבית ספר לחינוך מיוחד, יש ילדים שהם מבינים יותר ויש שפחות, שבבוקר כשאני רואה אותם הם מבקשים שאני אתן להם לחיצת יד וכאלה, שאוטומטית נוגעים בי. אני אמורה להגיד להם שאני שומרת נגיעה, איך אני אמורה להתנהג? ועוד משהו קטן, סיפור על שמירת נגיעה, איסורים בעניין או כל מיני חומרות, אני אשמח אם תכתבו לי, סתם כדי שאני אדע עוד ועוד. אני אשמח לקבל תשובות לשאלות שלי בהזדמנות הראשונה שתוכלו לענות לי, תודה רבה.

א. בנוגע לנגיעה בילדים עם פיגור, הכלל הוא שילד ברמה של עד גיל של כיתה ד' מותר לך לנגוע בו. רק אם הרמה שלו יותר מכיתה ד' יש להימנע מנגיעה. ב. בנוגע למי שנוגע בך ללא יוזמתך, ראשית יש הבדל תהומי בין נגיעה שאת יוזמת לבין נגיעה שאת לא יוזמת. ברגע שקיבלת על עצמך לשמור איסור זה, את מבחינתך לא יוזמת שיגעו בך. במקום שיש לך קרובי משפחה הייתי מחלק בשלב הראשון בין מי שהוא צעיר בן גילך לבין הדודים המבוגרים. בנוגע לבני גילך את צריכה לשוחח איתם ולומר להם שנהפכת לדוסית בנוגע לנגיעה. גם אם זה נראה להם מוזר בקשתך שיכבדו את השיגעון שלך. בשלב שני, לאט לאט יכירו גם המבוגרים את הנהגתך וידעו שאת מבקשת שינהגו בך לפי רצונך.